שבוע 25 – "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק..."

 

"שלום לך מאי גולן. שתיקתך רועמת, נשמח לשוב ולקרוא את הבלוג שלך………..שכנייך למכה שאינה כתובה בתורה !!!!!!!…"

זו רק אחת מהתגובות הרבות שקיבלתי לאחרונה… אבל המילים איתן בחרה שכנתי לסיים עימן, אומרות הכל… האם יש פה מכה שאין לה מזור? אני חושבת לעצמי, או שזה מה שרוצים שנאמין בו אותם אנשים שנמצאים במסעם הרצוף לדיכוי העם היהודי…

הרבה דיברתי על המציאות אותה אני חיה, אותה מציאות שאני רואה מכאן אבל הרוב לא רואה משם; אבל לאחרונה ההבנה הכאובה שהייתה לי היא לא המציאות הנוכחית, אלא העתיד שמתהווה לו דרך המציאות הזאת שאני רואה, אבל אחרים לא רואים וגם לא מצפים לתוצאות ההרסניות שהולכות ומתקרבות בעקבותיה…

בבוקר שישי האחרון שמעתי ברשת ב’ אישה, אם לילדים, שסיפרה איך רדף אחריה מסתנן סודני כשהיא הולכת לביתה בשעות הערב. כשהחלה לרוץ הוא התחיל לרדוף אחריה ובתיאור הקשה שלה היא אמרה איך שכל מה שיכלה לראות בחושך זה את הלבן הבוהק בעיניים שלו. כשהגיעה הביתה סגרה את כל החלונות והדלתות, החזיקה סכין בידה והתקשרה למשטרה שלא איחרה לבוא – אחרי שעתיים. אפשר היה לשמוע את הפחד בקולה אבל יותר מזה היה אפשר לשמוע את העתיד השחור שדופק על דלתותיהם של אזרחים רבים שבינתיים מצליחים להסתגר ולהתחבא ממנו עד בוא אור היום. מעניין אותי אם גדעון לוי ההומניסט הבלתי נלאה היה נותן לסודני כזה לרדוף אחרי חברתו הצעירה ממנו ביותר מ-25 שנה אחרי שהם יצאו מאירוע התרבות של אזרחי סודן ביום שישי האחרון  – אהה סליחה זה לא יקרה בשעות היום – וכנראה שהדם שזורם בעורקי גדעון לוי הוא דם אחר. איזה דם – אני לא בדיוק רוצה לדעת. אז תמשיך לדבר על ה"שלום" השקרי שלך אדון גדעון לוי – אבל תזכור שצדק בסופו של יום עוד יעשה…

הרי למה שתרצה להחזיר את המסתננים? בכלל למה שכל אותם "צפונים" ירצו… הרי בסופו של דבר את מי ישרתו אותם מסתננים סודנים ואריתראים אם לא את האליטה השמאלנית בבית הקפה דובנוב של חברת הכנסת זהבה גלאון לא? מי ישטוף את הכלים של השניצל עם הצ’יפס שבולעת חברת הכנסת גלאון מדי יום…?

לא מזמן התארחתי אצל רב גדול וחשוב, ביחד עם עוד כמה אנשים חשובים שסיפרו לו על מה שקורה בשכונה בה אני גרה. הוא אמר לי בתגובה למה אני לא הולכת עם אקדח להגנה – ואני עניתי לו חצי בצחוק חצי בעצב  – שזה מכיוון שאם יהיה לי אקדח אני אשתמש בו… כל הנוכחים בחדר צחקו צחוק גדול – אבל הרב הסתכל עלי והבין שהדבר יותר עצוב ממצחיק, ואמר שהקדוש ברוך הוא ימשיך להגן עלי. חשבתי על כך רבות. על איך שבמדינה שלי אני מופקרת לסכנה ללא אפשרות להתגונן – וזה גרם לי לחשוב על מעשיהם של אותו ארגון של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים "לה פמיליה" – כשהודיעו על החלטתם להפסיק את פעילותם במועדון.  אינני מצדיקה אלימות משום סוג – אך אני חושבת לעצמי – האם כשדוחפים אותך לפינה, מתגרים בך ללא הפסקה, האם לא תצא מדעתך?! ולבסוף כשתראה שאחרי כל מה שעשית גם מוותרים עליך – האם לא תרים ידיים?!

אז בזמן שחברי הקהילה הסודנית והאריתראית מקיימים אירועי תרבות, חתונות עם לימוזינות, וערבי שכרות אין סופיים – בתי הכנסת שלנו בשכונות הדרום עומדים נטושים, הרוסים, כואבים. בתי כנסת שעד לפני כמה שנים היו שוקקי חיים ויהדות.

לא עוד. רבות סיפרתי לכם על בית הכנסת האהוב עלי – בית הכנסת: "עץ החיים"  שהיה במקור בית כנסת לעולי יהדות קווקז- בית כנסת יפהפה שאני אישית נלחמת כבר שנים שגדרותיו יפסיקו להוות כמשתנה למסתננים סודנים ואריתראים שלשמחתם של פעילי שמאל קיצוני שנמצאים מדי יום בגינת לוינסקי – משתינים ומחרבנים כאוות נפשם על קירות בית הכנסת. בית הכנסת שעומד בפתחה של גינת לוינסקי ברחוב שדרות הר ציון 13 הוא בית כנסת שהיה מהווה שנים מוקד לתפילות של כל תושבי השכונה ואף היווה מקום לאירועים רבים. חלק מהרגעים הכי יפים של ילדותי היו בבית הכנסת הזה והחלום הגדול הוא – שגם צאצאיי העתידיים עוד יזכו להתפלל בו .

מפגינים למען בתי הכנסת השדודים

אני מזמינה אתכם מחר, יום ראשון  – ה- 17.2.2013 לבוא ולעזור לי להפיץ חיים בבית הכנסת – עץ החיים – בשיעור לקראת פורים שיעביר ד"ר מיכאל בן ארי – על מנהיגות נגד הזרם – ממרדכי היהודי עד ימינו…

http://www.south-tlv.co.il/article7819

רק השבוע נודע לי שהעירייה נתנה אישורים למסתננים סודנים ואריתראים להתחתן בבית כנסת בשכונות הדרום בטקס נוצרי מול היכל הקודש  – ויותר מזה אף פתחה להם את בית הכנסת הנטוש למסיבות ואירועים של אותם "פליטים" אומללים. חלק מהקטעים אף נמצאים ביו טיוב אך העדפתי לא לתת לזה במה כאן. אני לא אתן לזה לקרות בבית הכנסת שלי שבו למדתי – מהי כוחה של תפילה  .

המציאות האלימה והעגומה של תושבי מדינת דרום ת"א

בדרך לעוד שבוע של הישרדות.

מאי.

שבוע 23 – "הכלבים נובחים והשיירה עוברת..."

מזה 23 שבועות אני כותבת לכם מהמציאות העגומה של שכונתי הגוועת. כל סופ"ש אני מספרת לכם על קמצוץ מתוך המציאות שאותה אני ותושבים רבים, חווים כבר שנים ארוכות ומייגעות. לפני 3 חודשים החלטתי להילחם על שינוי של המציאות ההזויה הזאת איפה שיושבים מקבלי ההחלטות על חיינו – והאמנתי כי אצליח – בעזרתכם – ובשבילכם. לא כך קרה הדבר. הצטרפתי לאנשים שאני יודעת שנלחמו מדם ליבם למען חיים טובים יותר עבור תושבים רבים – מהסיבה הפשוטה שהם חושבים ומאמינים כי מגיע לתושבים הללו לחיות בביטחון ושלווה, יותר מזה - מגיע לכל אזרחי מדינת ישראל.

התאכזבתי. האמת, שהתאכזבתי מאוד. לא מהעובדה שלא הצלחנו, אלא מהעובדה המעציבה שאותם אנשים שלנחמנו למענם כל כך הרבה לקחו אותנו כמובן מאליו כל הזמן הזה. אז יש לי חדשות בשבילכם חברים, חבל, פשוט חבל. כי אם חשבתם שאני אישית נלחמתי בשביל איזו תהילת עולם או משכורת או כי כיף לי אז אתם טועים טעות חמורה. אני בדומה לאנשים שאיתם נלחמתי בתקופה האחרונה מאוד שונים מהאנשים שאתם רגילים לראות על מסך הטלוויזיה שלכם וההבדל המהותי הוא שאני לא עושה את כל זה ואז חוזרת לבית השליו והשקט שלי - אי שם, אלא חוזרת וחיה את המציאות שבשביל שינוייה אני עושה את כל מה שאני עושה! זו לא אותה מלחמה, כי אני לוקחת את זה אישי. אני לוקחת ללב.

בכל התקופה הזאת לא הבינו אנשים למה אני כל כך אמוציונאלית בלחימה שלי – ועצם המילה לחימה שאני משתמשת בה כל הזמן יכולה להסביר לכם הכול. אני לא מתראיינת, אני לא כותבת, אני לא רצה לכנסת – אני נלחמת!!! ואת זה בשבוע האחרון היה לי מאוד קשה לעשות. זה דבר אחד לא לקבל את הצבעת האמון מאנשים שלא קרובים אליך – אבל זה דבר אחר לגמרי לא לקבל אותה מהאנשים שעבורם את עושה את כל עשייתך. וזה פשוט עצוב.

חשבתי הרבה אם לכתוב את הבלוג השבוע, או אם לכתוב אותו בכלל. לא ידעתי אם יש טעם –האם משהו שאגיד עוד יכול לשנות? ואז הבנתי שאני עושה בדיוק את מה ששונאי ישראל, ארגוני שמאל קיצוני למיניהם – רוצים. זה מה שהם רוצים. שנתפלג. שניכנע, שנישבר – כדי שהם יוכלו לזכות במטרה הסופית שלהם – וזה שינוייה של מדינת היהודים לבלי היכר.

קיבלתי בשבוע האחרון מאות הודעות תמיכה מאנשים. היה דבר אחד שבלט באחוז ניכר של ההודעות האלו – וזאת הבקשה לנסות ולהיות חלק ממועצת תל אביב הקרובה - שמערכת הבחירות שלה עומדת להתחיל בקרוב.

מועמדים רבים ממפלגות שמאל שונות עומדים לנסות ולהיות חלק ממנה – חלקם אף שייכים וממומנים ע"י ארגוני שמאל קיצוני אשר נלחם בכל מאודו כדי להשאיר את המסתננים הבלתי חוקיים מאריתריאה וסודן – כאן בלב מדינת ישראל. מעניין מה יקרה לחייהם של תושבי השכונות הנוראיים גם ככה אחרי שאותם פעילים יהיו במקום של מקבלי החלטות על העיר שלהם – תל אביב. אותם פעילי שמאל קיצוני שתומכים בימין הקיצוני של האסלאם ומוכנים לעשות את כל מה שרק יגידו להם.

ביום חמישי האחרון אוימתי והותקפתי טלפונית ע"י אותו בעל דירות "דתי" שגר בקרית ארבע –שסיפרתי לכם עליו באחד הבלוגים שלי. אותו בעל דירות אשר בבעלותו שתי דירות בקומת הבניין שלי מאשים אותי על כך שעיריית ת"א הגיעה גם אליו עקב כך שהוא חילק את הדירות שלו בצורה לא חוקית – ואף אומר שעיריית ת"א אמרה לו שאני התלוננתי עליו. מעניין. כמו כן בשיחת טלפון שערך איתי השבוע אמר לי אותו "צדיק דתי" מקרית ארבע – שאת שמו כבר יכולתי לחשוף מזמן אך בחרתי לא לעשות כך מכיוון שא רציתי לגרום לו עוול – למרות שהוא גרם לי ולדיירי הבניין שלי עוול רב מאוד – שעכשיו הוא באמת יגרום לי ולאימי לסבול! עכשיו הוא יכניס 100 מסתננים בלתי חוקיים לכל דירה – אחרי שיחלק אותן כחוק - והוא יראה לי מה זה! עוד הוסיף ה"צדיק" - שמתיימר להיות איש ימין מהאזור ממנו הוא מגיע - שאני וחברי מפלגת "עוצמה לישראל" - אנחנו אנשים שאוהבים לשנוא. אותו צדיק שטוען שאנחנו אוהבים לשנוא  -במשך עשר שנים ניגן על הסבל שלנו - אי שם ממעוזו בקרית ארבע. בהתחלה השכיר את הדירה לכמה דיירים מוסלמים שעשו לדיירי הבניין "טרור" - במלוא מובן המילה וכשהעזתי להתלונן אף תקף אותי פיזית בכך שכמעט זרק אותי מכל המדרגות ובנס תפס אותי אחד השכנים ובלם את נפילתי. לאחר מכן אחרי ששיפץ את הדירות הוא ניתק את החשמל ועשה נזק למערכת החשמל בקומה ומאז ועד היום לא היה אור במדרגות הקומה שלי. מאז המשיך בנפלאותיו והשכיר את דירותיו למסתננים סודנים ואריתראים – משם דרך אגב יצאו התוקפים שתקפו אותי. משם יצאו גם התוקפים שתקפו את אימי. שם גם הייתה שחיטת ברווזים וכבשים חייתית ואכזרית ע"י מסתננים שפורסמה בעיתון והופסקה על ידינו בעזרת המשטרה והעיירה – שם גם נפרצו דלתות הפלדלת פעמיים בהוראה של משטרת ישראל וע"י אנשי כיבוי האש – אחרי שהסתתרו שם פושעים שנמלטו, ועוד ועוד...

ואותו צדיק, שמתפל בבית הכנסת, קורא באותיותיהן הקדושות של התורה - לא מפחד מהקדוש ברוך הוא כשהוא מתפלל ובזמן הזה מבצע את כל פשעיו וחטאיו. מעניין אותי מה היה אומר רבו של אותו איש.

אני לא מפחדת ממך – אני מודיעה לך קבל עם ועדה – לא ממך ולא מכל האיומים שלך – אבל אתה צריך לפחד, לא ממני – אלא מבורא עולם – ומשעריו שבהם אתה עוד עתיד לבוא.

שאלתי את אחד הנערים שגר בבניין שלי אם הוא יצא היום לטייל קצת בשמש – והוא ענה לי   -לאן נצא באזור שכזה??! ואני חשבתי לעצמי באמת לאן...

באזור שרק השבוע אלו רק חלק מזערי מהמקרים שדווחו בו:

- יום שישי בשעה שלוש בשכונת התקווה תקפו שני אריתראים אדם בן 53 - דפקו לו מוט ברזל בראש ושדדו אותו בזמן שעשה קניות בשכונת התקווה.

- המשטרה עצרה נתין זר מאריתריאה בחשד שניסה לשדוד מכשירי סמארטפון מצעירות באזור דרום ת"א. הוא נתפס לאחר שניסה לשדוד מכשירים משלוש צעירות שעברו ברחוב, ובזמן שעוברי אורח השתלטו עליו. הוא הועבר לחקירה בתחנת משטרת תל אביב.

- דרום תל אביב: 2 סודנים שדדו יהודי ותקפו אותו בגז מדמיע ומכות הנתקף פונה לאיכילוב.

- חבר בוועד פעילי השכונה החל לצלם עבור העירייה פאב לא חוקי של מסתננים הצמוד לבית  ספר שורשים. בעלי הפאב 3 מסתננים ומסתננת קלטו אותו, הקיפו אותו ובאגרסיביות דרשו ממנו שיתן להם את המכשיר הסלולרי. רק אחרי רבע שעה חלפה במקום צעירה שאותה הוא מכיר והוא צעק לה שתזמין משטרה. אחרי 7 דקות הגיעה ניידת למקום. השוטרים צעקו על הבחור שאסור לו לצלם בפומבי שטח פרטי, אמרו כמה מילים למסתננים שבפאב ונסעו לדרכם.

  

משפחה מגדרה התלוננה כי החשוד ניסה לחטוף תינוק בן שנה וחצי מידי דודו בן ה-15.5. החשוד נעצר וטען בחקירתו כי ניסה להגן על התינוק מפני הדוד

במשטרת רחובות התקבלה ביום ראשון (27.1.13) תלונה של בני משפחה מגדרה, כי בשעה 13:00 בזמן שבן משפחתם בן ה-15.5 היה מתחת לבניין המגורים שלהם עם אחיינו בן השנה וחצי, הגיע חשוד אריתראי, תקף אותו וניסה לחטוף את התינוק. לדברי בני המשפחה, הם הגיעו למקום לשמע הצעקות של הנער, הוציאו את התינוק מהחשוד בכוח תוך כדי שהוא תוקף אותם והחזיקו בו עד לבוא המשטרה.

  

מרכז האופניים הגנובות בנווה שאנן - עוד סימן להפקרות המטורפת במדינת דרום ת"א

אז כנראה שלא הרבה השתנה – חוץ מהתחזקותם של המסתננים שהליכתם בשכונה הרבה יותר מחוזקת ואיתנה היום. עניין אותי השבוע לראות איך "פליטים" מאריתריאה עמדו ושלחו כרטיס לוטו בדוכן של "מפעל הפיס"...עוד טרנד חדש ששמעתי עליו לאחרונה ממסתננים שמתוודים ומספרים לי - זה על כך שהם נפגעים בתאונות מרכבים בכוונה כדי להונות את חברות הביטוח של המסעדות שמעסיקות אותם. הרי מה זאת פציעה בשביל כמה עשרות אלפי שקלים...אז מה אם אנחנו גם ככה עובדים – אם אפשר עוד אז עוד!

אני אסיים בסיפור שקרה לי בתחילת השבוע. 2 מסתננות סודניות עם בני זוגן, הדליקו מדורה בחצר הבית. כשהתחלתי להתעמת איתן על כך אמרה לי אחת מהן (בעברית צחה כמובן) : "מי שואל אותך תביאי משטרה, תביאי עירייה" – כשהגיעה המשטרה אחרי זמן מה, שאלה אותי השוטרת בטלפון: מי זאת אמאל? אמרתי לה: לא יודעת...מסתבר שלמרות איומיה של המסתננת הסודנית שאיימה עלי, עשתה תנועות מגונות, וקיללה – היא התקשרה למשטרה על כך שאני מפריעה לה לעשות על האש. כשהלכה המשטרה – אמרה לי אמאל – נו איפה עייריה?! כשידיה על מותניה והיא צוחקת...

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.