אני מוצאת את עצמי בתקופה האחרונה מהווה כמעין מוקד
עירוני לדיווחים על הזוועות שמתרחשות בשטח לפעמים אני שומעת הרבה יותר משהייתי
רוצה לשמוע...כן גם אני לפעמים רוצה להתכחש למציאות ולא לדעת, מה לכולם מותר ולי
לא...?
אני אתן לכם סתם דוגמה – שהיא כמות מזערית של הידיעות
שאני מקבלת:
- בית חולים אבארבנאל – לא יכול לקבל יותר מטופלים ישראלים
כמו חיילים שחטפו הלם קרב , או אזרחי המדינה שעברו חיים לא פשוטים והם משוחררים
הביתה, או מקבלים תחליף אחר – הרבה פחות
ראוי מבית חולים פסיכיאטרי. למה, אתם
שואלים את עצמיכם?! בגלל האחוז הגבוה של מטופלים שהם לא אחרים ממסתננים
אריתראים וסודנים - שמגיעים בעומס בלתי נגמר, על מנת להתאשפז
לכמה לילות כל פעם. רק בשבוע האחרון אושפזו ארבעה מסתננים שהגיעו בהתקף פסיכוטי –
אחרי שהשתוללו במיון של בית החולים ובגללם מלווים של מטופלים רגילים לא יכלו להיות
עם המשפחה שלהם - כדי לדאוג לביטחונם!
- חדרה
– מסתננים שגודשים את
העיר ואת משרד הפנים – ולאחר רדת החשיכה משתוללים ומאיימים על העוברים ושבים –
ומטילים אימה על רחובות העיר הנסתרות –בשיחה עם תושב המקום הוא כותב לי כך:
מאי גולן, אני יודע כמה עסקת בתופעת המסתננים באזור
מגורייך בדרום תל אביב, את חייבת להרחיב את הפעילות לאזורים אחרים. בעיר מגוריי
חדרה, הם כבר לא הקבוצה הקטנה שהיו לפני חודשיים. מדובר במאות של מסתננים שיושבים
בכיכרות של העיר ומשתלטים על בניינים שלמים בשכונות העוני של חדרה. לא ידעתי עד
כמה התופעה רחבה עד שהיום בבוקר ראיתי כמאה מסתננים גודשים את משרד הפנים של חדרה
ומחוץ לבניין
עוד כמה עשרות שמסתובבים שם.
לא הם לא עומדים בתור למחסני חשמל... |
מאות מסתננים אריתראים בתור למשרד פנים לקבל חזקה על עם ישראל |
- עדכון סטנדרטי למדי מעובדי בית חולים איכילוב
רק בעבור סופ"ש אחד בבית החולים;
*מספר גבוה של מסתננים אריתראים שיכורים שהשתוללו ללא
סיבה מובנת שבגללם מאבטחי בית החולים היו צריכים להשתלט עליהם ולהוציאם החוצה - בזמן שבאי בית החולים פחדו לזוז.
*מספר פצועי
תקיפה – של אלימות קשה שהתרחשה בין המסתננים עצמם.
3 - מקרי פתיחת חדר טראומה עבור מסתננים שהגיעו במצב
הזוי.
2 - מעורבי קטטה.
1 - מעורב בתאונת דרכים, אחרי שלא הבחין איך הוא נוסע
בפרעות על אופניו ופגע בעובר אורח אחר.
וכל זה למיטב הבנתי - שיגרה רגילה לחלוטין, ללא אירועים
חריגים אלא פשוט סופ"ש סטנדרטי בבית החולים "איכילוב" בתל אביב
הקורס גם ככה מתופעת המסתננים.
חשוב לציין שהובהר לי חד משמעית ע"י עדי
הראייה - שבאף אחד מהמקרים הללו המשטרה
אינה מעורבת ואף לא מתעניינת.
- בית הדין לעבודה – שני אנשים שמציגים עצמם כאזרחים אתיופים -
מבקשים מאחד העובדים במקום לעזור להם למצוא את חברם שיש לו היום דיון במקום, כמו
כן הם גם מבקשים מאותו עובד לקרוא עבורם מכמה דפים, שכן הם לא יודעים לקרוא עברית,
רק אנגלית. למרות מוזרות הסיפור,מחפש העובד ברשומות שם משפחה לכאורה אתיופי, כמו שנאמר לו על ידם, אך
הוא לא מוצא.
"יש גט היום?" הוא שואל, "לא, הוא הרביץ
לה...", הם עונים לו בעברית עילגת...רק אחרי שראיתי (הוא מספר לי), שאין דבר
כזה, התפלאתי מאיזו מדינה הגיעו ה"אתיופים" האלו?! "סליחה, מאיפה אתם?" אני שואל, ואחרי
היסוס של כמה שניות הם עונים בתוקף – כאילו הם מעל החוק – "אריתריאה".
"למה אמרתם אתיופיה"?, "ככה בא לנו". "אבל אמרתם שאתם לא
דוברים עברית?" -
"יאללה...". הם עונים וממשיכים להסתובב במקום...
- עדכון מהגבול – "מאי שלום, אני מאוד שמח לראות את פועלך בתחום
עברייני הגבול בדרום תל אביב והאמת שהבעיה היא כלל ארצית! יצא לי בתור חייל להעביר
מאות כאלו בגבול – כולם כולל כולם אמרו לי שאין שם מלחמה ולא נעליים, הם באו לחפש
עבודה. בלי רשות, בלי בידוק בגבולות ובלי רישום. לצערי אף אחד לא מאמין לי. אנשים
מספרים לעצמם שהם פליטים ושצריך להיות הומאניים...בולשיט! אני מקווה שיחזרו למקום
שלהם על גבי הפלנטה, לפני שתיווצר לנו בעיה גדולה יותר, ואני שמח לראות שיש אזרחים
חכמים במדינה הזאת."
- חלק קצר משיחה מזעזעת עם שוטר באזור: "הם לא מפחדים מהשוטרים. כל שוטר שבא לגבות עדות
מפחד היום, כי הוא יודע שאותו נחקר כבר מעדכן את הקבוצה שלו שמוכנה להגיע בקבוצות
ולהיכנס בו, להיכנס במשטרה...הם גם יודעים שגם במקרה ויכלאו, מה הם יקבלו? כלא 5
כוכבים..."
השבוע הגיע כבוד מבקר המדינה למדינת דרום ת"א –
כדי לעשות סיור באזור – ולשבת עם מעט מן התושבים. אמרתי למבקר – שברגע ששמעתי שהוא
מגיע הייתי צריכה להגיד לו משפט אחד: בתור המבקר של מדינת ישראל – עליך להצביע על
המחדל הגדול ביותר של כל הזמנים בחייה הקצרים של מדינת ישראל – על כך שהפקירה מאות
אלפי תושבים לסכנה ממשית ומתמדת של כל רגע ורגע. המחדל הזה עוד ירשם בספרי
ההיסטוריה של מדינת ישראל כמה שגרם לאסון אנושי, הומאניטארי, ביטחוני וכלכלי – אם
לא יטופל בהקדם האפשרי.
המבקר הביט בי...
לאחר מכן הבנתי שבסיור שעשה עם משטרת ישראל, ראה המבקר
דברים שלא ראה מעולם – ותגובתו הראשונה הייתה: "מה זה הקרנבל הזה?"
הלוואי והייתי יכולה להגדיר את החיים במדינת דרום
ת"א כקרנבל...
אתמול שמעתי במקרה את עוזי חיטמן, ז"ל שר את שירו
בארץ הזאת...ומילות השיר לא יוצאות לי מהראש מאז...לא יאמן עד כמה היו נבואיות...
"אך יש כאלה שלוקחים
מונופול על החכמה
הם יודעים יותר טוב ממני
הם יודעים יותר טוב ממך
מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך..."
בדרך לעוד שבוע של הישרדות,
מאי.