לאחר שעברו כל החגים, הגיע החג שחותם את כתיבתנו לחיים
טובים וחדשים, והוא חג שמחת תורה, ואני שלא יכולה שלא להיות חלק מהקפות ספרי התורה
בכל שנה, גם השנה הלכתי כדי לראות את החגיגה של מדינתנו, הרחק ממדינתי – מדינת
התחנה המרכזית – אי שם בתל אביב האחרת – צפון תל אביב. לא יכולתי שלא לתהות איך הייתה
נראית חגיגה כזאת של הקפות ספרי התורה במדינת דרום תל אביב. כל זמן שניסיתי אפילו
בצחוק לדמיין את זה בראש, הסיטואציה הדמיונית התפתחה למקומות אחרים ומוזרים, בטח
שלא נורמטיביים.
בין באי האירוע היו כל מיני מכובדים שנאמו את דבריהם על
הבמה. אחד מהם היה הרב לאו – שאמר: "שרחובות דרום תל אביב היו פעם מלאים
בחסידים שהתהלכו ברחובות ורוח יהדות הייתה ניכרת באוויר; אך היום אין אפילו מניין
בבית כנסת." גם הרב חיים גנץ אמר בנאומו – "שאנחנו עם שעולה לתחייה,
וחוץ מעבר גדול יש לנו עתיד גדול". עוד אחד מהמשפטים הזכורים לי הוא משפטו של
ראש עיריית תל אביב - רון חולדאי שאמר: "איזה
יופי של עיר יש לנו בתל אביב יפו – עיר פורחת, עיר משגשגת, מלאה בחיי תרבות ושמחה".
 |
| ?!איפה התרבות והשמחה במדינת דרום ת"א |
כמו שכבר סיפרתי לכם אני מצטלמת לאחרונה לסרט דוקומנטרי
על החיים ההזויים כאן במדינת התחנה המרכזית – ואני חייבת לציין שמיום ליום זה נהיה
יותר ויותר קשה. בסיורים שאנחנו עושים בימים האחרונים אני אפילו נחשפת לסיטואציות
שלא יכולות להיות לקוחות חוץ ממקום אחד -
הגיהינום. רחובות שלמים של מסתננים שיכורים ומסוממים, מלאים בטינופת וסירחון שמעלף
את החושים. שבת גלמודה ללא נפש יהודייה אחת ברחובות – ופחד, פחד מהעומד להתרחש –
הנורא מכל – אובדן הזכות לקיום במדינת ישראל – מדינת היהודים. במהלך אחד הצילומים
בגינת לוינסקי השבוע הותקפנו על ידי מסתנן אריתראי – לא שיכור יש לציין –שבא ואיים
לשחוט אותי אם לא אמחק את החומר המצולם – ראיון איתי! כל זה מול תחנת המשטרה
שעומדת מטרים ספורים מאיתנו. כשאמרתי לו שאני אקרא למשטרה – הוא אמר לי:
!!! -FUCK
POLICE
תמחקי לפני שאני אביא לפה עוד חברים שישחטו אתכם. כשרצתי
לעבר תחנת המשטרה הוא בא ואמר לשוטר: "אין לה זכות להצטלם פה – זה לא השכונה
שלה" ! אתם מבינים בכלל לאיזה מצב הגענו?!
בדרך חזרה לעבר ביתי נוכחתי פתאום לראות אוטובוס ממוגן
מוקף בכוח-שיטור ויס"מ- וגם כמה עיתונאים. כשהתקרבתי קצת יותר הבנתי שנערך
כרגע סיור למזכיר הממשלה - צביקה האוזנר ומקורביו. כשמישהו מחבורה זיהה מי אני (לא
שזה כל כך קשה כאן בשכונה) ביקשו ממני לומר כמה מילים, שבסופן ניגש אלי אחד
מהאנשים שהיה בסיור לחץ את ידי, הסתכל עמוק לתוך עיני ואמר: אין לי משהו חכם להגיד
לך, פשוט אין לי"...כשעיניו בורקות...כשירדה לי דמעה מאוד מבינה באותו רגע
הוא חיבק אותי. זה היה אולי אחד הרגעים הכי קשים שחוויתי לאחרונה. יותר מאיומים,
יותר מתקיפות ויותר מהכול. ההבנה שיש אנשים שמודים בפני שהם מודעים לסיוט המתמשך
אבל לא יכולים לעשות כלום – אלא רק להודות בעובדה שאין להם מה להגיד לי היא קשה
מנשוא. אני לא יודעת למה הייתי מופתעת. הרי עמוק בתוכי ידעתי שכולם יודעים – אבל
הצורה שבה הם הסתירו את זה הייתה כל כך טובה, וכשראיתי את הכנות בעיניו של אותו
אדם לא יכולתי שלא להרגיש תחושת שבר עמוק. למה אני נלחמת בעצם?! למי אכפת?! האם
משהו באמת ישתנה או שאני מבזבזת את כל הכוחות שלי כמעין כוסות רוח למת?
באמצע הסיור זכה מזכיר הממשלה – וחבריו לסצנה בשידור חי
(לא שחסרות פה כאלו) ונכחו למראה של כמה מסתננים פורצים לאוטו של בעלת בית המרקחת
ברחוב סלומון – שניצלה מתקיפה אכזרית כשרצה לעבר הרכב שלה, תקיפה שנעצרה על ידי
השוטרים שנכחו במקום. הרוקחת שרק שמחה שלא הספיקו לפרוץ לה לאוטו לא רצתה לדבר
יותר מדי למול כלי התקשורת הרי היא מוכרת תרופות במחיר מפקיע לכל המסתננים – ועושה
קופה יפה, אז מה זה תקיפה פה ושם?!
לביתי כבר חזרתי בליווי משטרתי של שלושה שוטרי
יס"מ, לא דבר שהוא בשגרה, אך הנסיבות כנראה...
 |
| ...כך נראית חצר בית הכנסת בנווה שאנן |
רק היום - בשבת
הקדושה – הייתי שוב צריכה להתעמת עם באי הכנסייה המאולתרת שנמצאת בבניין שלי. דבר
פסיכוטי בפני עצמו. איך זה יכול להיות שבבניין מגורים יכולה להתקיים בקומה השנייה
בדירה ארעית כנסייה שמכילה מאות אפריקאים שצורחים ונכנסים לאקסטאזות מטורפות הכול
בתוך בניין מגורים. אני גזענית נכון?! חחח אני רוצה לראות את כול אותם יפי נפש,
שהיו מוכנים לכנסייה שמרעידה את הבניין בצרחות מזעזעות של טריפ שנובע מכמה כדורי
אקסטה מאוד פעילים. כל זה בחסות עיריית תל אביב שאומרת לי שהיא לא יכולה לעשות שום
דבר בנידון, למרות שאני בטוחה שאם היה מדובר בבית כנסת יהודי ועוד בצפון תל אביב
על אחת כמה וכמה, הדבר לא היה עובר בשתיקה.
כשאימי ושאר השכנות המבוגרות שנותרו בבניין עמדו בחלון,
יצאו הילדות הענוגות לכניסת הבניין מהכנסייה-
וקראו לשכנות – זקנות שרמוטות - מה
אתן מסתכלות! וזאת לאחר שגנבו ממחסן הבניין דברים ורצו. אותן ילדות שעטופות בכיסוי
לראשן – מול ההורים המאוד דתיים כביכול – שמתנהגות כמו עברייניות שלא היו מביישות
את כלא נווה תרצה, ובעברית רהוטה אמרו לאחת השכנות – אלוהים נתן לנו כוח להיות
במדינה שלכם – במקומכם – זונה בת זונה – מתיימרות להיות נוצריות אדוקות וטובות,תחת
ההפקרות של עיריית תל אביב שמאפשרת להן לקיים כנסייה בבניין מגורים!
לפני כמה ימים הודיע בית המשפט הנאור על כך שהוציא צו
מניעה לעצירת המסתננים – כמה ימים ספורים לפני תחילת ההחזרה שלהם – כששמעתי על כך
שוב הייתי מופתעת - למרות שאין לי מושג
למה. האם באמת חשבתי שמשהו ישתנה, שסבל כל כך עמוק של תושבי מדינת ישראל יזיז
למישהו?! אולי כן. הייתה לי מן תקווה. מן הרגשה שמשהו טוב עומד לקרות – התיקון
האיום הזה עומד להיגמר. מרוב כעס התמלאתי חולשה דווקא. שוב אני במקום הזה של השבר.
שוב צריך למצוא איך לקום מחדש. כי הרי אסור לוותר. נכון? או שאולי כבר אין למה
להילחם?..
השבוע שמעתי משפט מאחד הפעילים היותר נאמנים שיש לנו –
משפט עצוב וכואב – "בכל דור ודור קם בג"צ עלינו לכלותינו" – וכל מה
שאני יכולה להשלים זה והקדוש ברוך הוא יצילנו מידם!
כשאני משלימה את המשפט אני לא יכולה שלא לחשוב על פעילה
גדולה ואמיצה שהלכה לעולמה לפני כמה ימים ספורים – חביבה עזרא. אזרחית, ותיקת
השכונה, שעד רגעיה האחרונים נלחמה למען עתיד טוב יותר לתושבי דרום תל אביב,
והקדישה את כל זמנה למען המטרה. כל כך עצוב וכואב שלא זכתה לראות את השינוי, לא
זכתה ליום המיוחל שבו כל מאמציה יישאו פרי. אותו בג"צ – בית דין גבוה לצדק –
שאמור להגן עלינו מהשחיתות והחוסר צדק – עושה בדיוק ההפך, ובמקום להיות גבוה –
נשאר כל כך נמוך אי שם בחוסר האכפתיות והאנושיות לאנשים שבעיניהם כנראה לא שווה
להם – אנחנו תושבי מדינת דרום תל אביב.
אני מרגישה השבוע, שבכתיבה אליכם אני משדרת סוג של
חולשה – וזה נובע מהכאב העמוק של ההפקרות שאנו חווים פה במדינת דרום תל אביב. אבל
למרות הכול, אני אף פעם לא אסכים להישבר. אף פעם לא אסכים לקום מהמדינה שלנו – ולוותר.
לא נברח, אבל גם לא נסלח! ולמרות שכבוד הרב חיים גנץ אמר בנאומו שיש לעם הזה עתיד
גדול – אני חייבת לחלוק עליו, ולהגיד שבקצב הזה לא מחכה לעם הזה עתיד גדול אלא
אסון גדול, אם משהו לא ישתנה. ולא מר רון חולדאי, העיר ת"א-יפו היא לא יופי
של עיר – ממש לא! אולי החלק של העיר שלך אי שם במעוז צפון תל אביב המושקע והמבריק –
אבל לא פה אצלנו במדינת דרום תל אביב – המסוכנת! האלימה! המפחידה! המחרידה! ואל
תשכח מר ראש עיריית תל אביב, גם דרום תל אביב – היא חלק בלתי נפרד מתל אביב היפה
והמצוחצחת שלך כי בסה"כ 10 - דקות ממשרדך, 5 - דקות משדרות רוטשילד והבימה, 5
- דקות מיפו.
בסיטואציה שבה אמרו לנו השבוע לא מעט יצאניות כאן
במדינת התחנה המרכזית, שהחיים שלהן היו הרבה יותר טובים לפני הגעת המסתננים אז גם
אדם ללא בר דעת צריך להבין שהמציאות כיום היא במצב קיצון ועומדת להתפוצץ לכולם –
אבל לכולם – לא רק לתושבי מדינת דרום תל אביב אלא לכל תושבי מדינת ישראל - בפנים! והלוקש
של 4 חודשים של ויזת מסתנן -ארעי שניתנה למסתננים כשרק הגיעו לכאן נהפכה ליותר מ-4
שנים אנחנו מבינים שהמדינה לא רק עובדת עלינו בריש גלי, אלא גם צוחקת צחוק מתגלגל
וחזק – כל הדרך אל המיטות הנוחות והמרופדות שלהן.
בדרך לעוד שבוע של הישרדות...
מאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה