שבוע 14 – "ישראל סבבה..."

בשבוע האחרון ראיתי את התחקיר המזעזע והמחריד של ערוץ 22, על השפלת הקשישים, שמתרחשת כלפי קשישים אומללים ובני משפחותיהם מדי יום – עבור קבלת גמלת סיעוד. קשישים שבקושי יכולים לזוז, מתבקשים לענות על שאלות טיפשיות, לפתוח את פיהם כדי להראות את השיניים ואפילו להתפשט – כל זה בזמן שהבודק מזהיר אותם שמא לא יבכו - זה מפריע לו! לאורך כל הזמן שצפיתי בזה חשבתי על אותם לוחמי זכויות אדם הומאניים למיניהם;  איפה הם במקרים שבאמת צריך אותם? למה עבור הקשישים המסכנים הללו של מדינת ישראל - הם לא נלחמים ומפגינים? אולי, כי הם לא גנבו גבול של מדינה? או אולי כי הם לא היכו או שדדו? או אולי כי הם לא ביצעו אף מקרה אונס?

מעניין אותי לדעת למה מסתנני הגבול שעושים את דרכם כל הדרך לישראל, בהגיעם סוף סוף לנחלה (אותה בנו אבותיהם), לא שואל אותם אף אחד סדרה של שאלות אפילו לא סטנדרטיות  ורלוונטיות, שלא לדבר על משפילות כמו את קשישי מדינת ישראל...

ולמה לא בעצם?

הרי ישראל היא סבבה! אי אפשר לשכוח את המשפט המפורסם שאמר מסתנן אריתראי בחדשות ערוץ מסחרי גדול -  בתשובתו על למה בחר להגיע למדינתו הנפלאה – "יש פה עבודה, יש מקומות יפים, בחורות יפות, ישראל היא סבבה - למה לא לבוא לפה?

!ישראל סבבה

 

ובאמת אני שואלת את עצמי, למה שהוא לא יבוא לפה? ועל אחת כמה וכמה לא שלא יבוא למדינת דרום תל אביב, שהיא מדינה מופלאה בפני עצמה. שם במדינת דרום תל אביב אין חוקים ואין דרישות! מותר לעשות מה שרוצים...אפשר לאנוס, אפשר לשדוד, אפשר גם ללכת עירום באמצע הכביש – שהרי במדינת דרום ת"א למי שמכיר, אין גבול אפילו בין הכביש למדרכה הם מחוברים להם יחדיו ומי שרוצה לעבור שם צריך לקחת סיכון יתר, זה לא כמו ברחוב "שינקין" הנאור, אי שם ביקום המקביל אלינו, לא ולא – שם משפצים גם את המשופץ!

רק השבוע נחנך ברוב הוד והדר רחוב "שינקין" החדש והמשודרג בעלות של 140 מיליון ש"ח – לשם לא יגיעו מסתננים בזמן הקרוב...שם לא תראו סיורים של בני נוער מגחכים מבושה, עמותות שבאות לראות את הגבול אל מעבר לעולמם הצר, או תיירים סקרנים כמו בגינת לוינסקי הידועה לשמצה, כי שם יש גינות לילדים – כן כן חברים קראתם טוב – גינות לילדים! לא גינות למסתננים, לא לנרקומנים וגם לא ליצאניות – לילדים! מושג מופלא שכזה – אולי יוחנן דנינו מפכ"ל משטרת ישראל יסכים  איתי - ברוב עוזו כמובן - עם העובדה הפשוטה שגם אם מישהו לא עובד ומבלה את רוב זמנו בקרוסלה או נדנדה בגינת ילדים, זה לא אומר שכל האנרגיה, הכוח והמחשבה שיש בו צריכים להיות מופנים אל עבר פשיעה ואלימות – אלא אם כן כמובן, מפכ"ל המשטרה היקר מחפש להוריד לעצמו עוד מחשבה טורדנית ולפתור את הבעיה בכך שפשוט צריך לתת למסתנני הגבול - פושעים שנכנסו לעם ישראל - פרס על זה שנכנסו ולתת להם עבודה מוסדרת.

אני מנסה לחשוב עם עצמי ולנסות לתרץ בראש איך יכול להיות שמפכ"ל משטרה יגיד דבר שכזה?! במקום להפנות אצבע מאשימה לממשלת ישראל על המחדל הביטחוני העצום שבו הפקירה רבים מתושבי הארץ הוא מציע לתגמל אותם על הפשיעה האין סופית שלהם שהתחילה מהרגע שהסתננו שלא כחוק למדינה?! אז תן לי להגיד לך משהו מר יוחנן דנינו היקר, אני בטוחה שמונית לתפקידך כי היית ראוי לו ואני בטוחה שיש על סדר היום שלך דברים רבים, אבל אל תחפש לפתור בעיות בצורה מזלזלת ומהירה על חשבון מדינת ישראל, תושביה וביטחונם, - ותהיה אמיתי עם האמת שניצבת אל מול עיניך ועם הפיתרון הנכון אליו, ואל תנסה לעשות עבודה של חאפר בלנסות לסגור את העניין בצורה כזאת, כי זה יחזור למדינת-ישראל וגם למשטרת ישראל שאתה בראשה כמו בומרנג! כי רמת הפשיעה של המסתננים לא תפחת אם תיתן להם עבודה, להיפך, ברגע שהם יקבלו אשרת עבודה מוסדרת וכוחם כאזרחים במדינה יתבסס זה היום בו תאבד מדינת ישראל את צביונה היהודי וביטחונה הכה חשוב – לעד!

!לשמוע ולא להאמין

 

כפי שחלקכם יודעים תושבי שכונות דרום ת"א נעזרים רבות בשנים האחרונות בחבר הכנסת ד"ר מיכאל בן -ארי, אותו הזכרתי בבלוג הזה לא מכבר. לקראת הבחירות הקרבות החלטתי להירתם למען מפלגת "עוצמה לישראל" מפלגתם של אריה אלדד ומיכאל בן ארי, המפלגה היחידה שבין יתר נושאיה החשובים והמהותיים ביותר, שמה את נושא פלישת המסתננים למדינת ישראל  -כאחד מהנושאים העיקריים בה היא רוצה לטפל בכנסת הבאה. מי שמכיר את האנשים יודע שגם הרבה לפני היוודעם על הבחירות הקרבות, עמלו רבות למען הנושא ולמען מצוקתם ההולכת ומחריפה של תושבי הדרום.

במאמצי לקדם את המודעות לנושא התלוויתי לחבר הכנסת בן ארי למכללה האקדמית בתל אביב – אני חייבת לציין שלא הייתי מוכנה לקראת מה שנוכחתי לראות. האטימות המוחלטת של חלק מהסטודנטים, חוסר תרבות הדיבור והדיון שהתנהלו שם הייתה מבישה למדי, גם שסיפרתי את סיפורי האישי הותקפתי באמרות כמו - פאשיסטית וגזענית – ע"י אנשים שמעולם לא חיו דקה מהמציאות אותה אני חיה בדרום תל אביב וחיה כבר שנים רבות. אחד מרגעי השפל הגדולים ביותר באותו יום היה כשמרצה מן המניין עלתה וחוותה את דעתה עלינו באומרה שאנו צריכים להתבייש להיות יהודיים – בושה לאותה מרצה – שמתיימרת להרצות על ערכי הדמוקרטיה במכללה אקדמאית – בושה למדינת ישראל שיש בתוכה נגע כל כך זר של אנשים שחיים כביכול במסווה של דמוקרטיה אך הם בעצם דיקטטורה מושחתת מאין כמוה של שטיפת מוחות נמרצת.

מהמקום היינו צריכים לצאת מלווים בשומרים למרות שתומכים לא חסרו שם, אך היו כמה רגעים שלא האמנתי שאני בשטחה של מדינת ישראל וחשתי שאולי עברתי את גבול הקו הירוק אל עבר אנשים הרוצים רק ברעתנו וברעת מדינת ישראל. לא הופתעתי, אך עם זאת הופתעתי מאוד.

אני מודיעה כאן ועכשיו שאם לרצות להגן על עם ישראל, על ביטחונה, על הצביון היהודי שבה ועל הרצון לחיות כאזרחים חופשיים ושפויים – עושה אותי קיצונית אז אני קיצונית גאה.

בדרך לעוד שבוע של הישרדות...

מאי.