יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

שבוע 15 – " נס גדול היה לנו פה?! "


כפי שרובכם מבינים הבלוג הזה נכתב לכם במוצאי שבת, אבל להרגשה של שבת עצמה לוקח זמן לעבור. את הבוקר שלי היום קיבלתי עם תופי ענק שדופקים למשמע חתונה של מסתננים אריתראים ברחובות השכונה...אותם "פליטים אומללים" שכנראה היו צריכים להגיע לארץ הקודש בשביל להינשא.
צעקות ברמקולים מלוות את כל שעות השבת, ושכפותחים חלון כדי לנסות לברר מאיפה הרעש מגיע, בכדי להתקשר למשטרה, אי אפשר אפילו לנחש מרוב כמות הרעש; אם זה היה אזרח יהודי אני בטוחה שכבר מזמן היו מגיעים אליו ומאתרים את מקור הרעש המחריד. מעבר לחלון ביתי אני רואה אם, דתייה אדוקה, שומרת מסורת שיצאה כרגע מאחת הכנסיות המאולתרות בבניין שלי עם תינוק על גבה ועוד שני בנים בוגרים שמביטים בה, משתינה בתוך כניסת הבניין שלי. היא לא שיכורה וגם לא מסוממת, גם לא ממש נראית כמו פליטה, אבל הסרט הלבן היפה לראשה מרמז על המסורת האדוקה שאליה היא רוחשת כבוד כה רב - בזמן שהיא משתינה על הרצפה באמצע כניסת בניין, אל מול ילדיה המביטים אליה בהערצה. בכלל אני רואה את כל אותן "פליטות" - כולן בהריון דרך אגב כשלצידן עוד שניים שלושה ילדים לפחות ואני לא יכולה שלא לחשוב על המשפט – "זכור את אשר עשה לך עמלק..."

(בסיפור על שאול והשם מסופר כי ביקש השם משאול להרוג את אלו שנשארו מעם העמלק, אך שאול ברחמיו עליהם אמר לו: " למה? הרי הם לא עושים כלום, לא מזיקים, לא מפריעים לאף אחד, מסכנים" ולמרות שהפציר בו השם הוא מאוד ריחם עליהם והחליט לא להורגם...
בדיעבד הסתבר לנו שאותו קוצץ עמלקי הוא אותו עם מוסלמי ענק שכיום כל מאודו – הוא השמדת מדינת ישראל! כך עוד עתיד להתרחש עם אותם מסתננים מוסלמים קיצוניים שפלשו אל מדינת ישראל! מאותו קומץ שאנחנו כיום מרחמים עליו תקום על מדינת ישראל אינתיפאדה שלמה של אויבים שישמידו את עם ישראל מתוכו! אך איתו כבר לא נטכל להתמודד! אם לא נעשה משהו במהירות הבזק, ונעיר את התרדמת ששוקעה בה מדינת ישראל המצב ילך ויחמיר בצורה שאף אחד לא מתאר לעצמו!)

כל אותו זמן כשאני מביטה מחלוני, מזועזעת כתמיד, אני נזכרת בשכן שלי, בן ה- 17 שלא מזמן אמר לי ביום שישי לפני כניסת השבת: "יוה איזה דיכאון, הגיעה שבת, עכשיו אין לאן לברוח מהם..." משפט עם מילים כל כך פשוטות וברורות שמציגות מציאות כל כך עגומה.
...שבת בסדום תל אביב

השבוע יצא מתחת לביתי בשעת לילה מאוחרת בן משפחה, לאחר שחזרנו ביחד מחתונה משותפת באשקלון. את המקום הוא עזב במונית לאחר שהחליט להקפיץ בדרך גם אדם מבוגר  כבן -85 שהיה צריך לחזור לרחוב בשכונה ולא רצינו שילך לבדו. אותו בן משפחה, אדם מאוד אחראי, הבטיח שיתקשר אלי ברגע שיגיע לביתו שבנווה צדק. השעה הייתה 1:30 לפנות בוקר והנסיעה לביתו לא הייתה צריכה לקחת יותר מ-10 דקות. לאחר שלא קיבלתי ממנו שיחת טלפון שמאשרת את הגעתו הביתה ניסיתי להתקשר עשרות פעמים. הטלפון היה מנותק, ובביתו לא הייתה תשובה. אחזה בי תחושת פחד איומה ומכאיבה. ובגלל שאני מכירה היטב את דוחות המשטרה לגבי השכונה לא יכולתי להירגע. לאחר שהגעתי לביתו וראיתי שאף אחד לא שם, החלטתי לחזור לעבר תחנת משטרת לוינסקי בכדי שיעזרו לי. כשהגעתי לתחנה ב2:30 לפנות בוקר עמד מאבטח בכניסה בגשם זלעפות ואמר לי שיש כרגע בתחנה שוטר אחד, אין ניידות בתוך התחנה, ואסור לו אפילו לתת לי להיכנס. כשאמרתי לו – איך זה יכול להיות, הוא אמר לי שברך כלל אף אחד לא מעז להסתובב בשכונה בשעה שכזאת...כשאני עומדת בגשם החזק מחוץ לתחנת המשטרה, כשהשוטר היחיד שנמצא בפנים לא מאשר לי להיכנס רק בכדי להתחבא מהגשם, הבנתי שאין לי ברירה אחרת חוץ מללכת לשכונה לבדי, אך לפני זה החלטתי להתקשר ל-100 ולהודיע להם שעל מצפונם יהיה מה שאני הולכת לעשות – שזו בעצם סוג של התאבדות. לשמחתי הרבה ביקשו ממני לחכות ואחרי 20 דקות הגיעה ניידת עם שני שוטרים  -מקסימים ואדיבים אני חייבת לציין, שסיירו איתי ברחבי השכונה. לבסוף התגלה אותו בן משפחה אצל חבר קרוב לביתו כשהוא מטעין את האייפון המפורסם של ימינו שהבטרייה שלו לא מחזיקה יותר מדי מעמד. אני התנצלתי בפני השוטרים כמה וכמה פעמים, אבל הטראומה שעברתי אותו ערב חידדה את לי את העובדה שכבר לעולם לא אהיה אדם רגיל. המראות שראיתי והדברים שחוויתי כאן בתחנה המרכזית השאירו אותי מודאגת ומיוסרת בצורה קיצונית אפילו שזה מודחק ברוב שעות היום. כשסיירתי עם השוטרים בניידת ברחבי השכונה בשעת לילה מאוחרת הייתי בטוחה שהגענו לגיהינום. גיהינום עלי אדמות. מאות מסתננים יושבים ברחוב, שיכורים, צועקים, אפילו המבט שלהם לתוך עיני כשאני יושבת בתוך ניידת המשטרה הבהיר לי שאנחנו – מדינת ישראל ולא רק תושבי דרום ת"א נמצאים בסכנת על! יש לנו מנגנון השמדה עצמי שמתרבה ומתחזק מרגע לרגע ובסופו של דבר ישמיד אותנו מפנים – סופית! מדינת ישראל טובעת ולא במלחמה-בגבולותיה, אלא בהכנסת האויב לתוכה!

אתמול התקיים מצעד "זכויות האדם" על ידי פעילי שמאל קיצוני. ואני מדגישה את הקיצוני, מכיוון שזו מילה שמשתמשים בה רבות כלפי וכלפי חברי הפעילים – שכל מה שעשינו עד היום זה לזעוק למען ביטחונה של מדינת ישראל והאנשים שחיים בה , לעומת אותם פעילי שמאל שזועקים למען זכויות רוצחים, מחבלים, טרוריסטים, אנסים ופושעים! אז מי הקיצוני?! אותם ארגוני שמאל שממונים ע"י ארגונים קיצוניים שלא מכירים בזכותה של מדינת ישראל בכלל להתקיים, בעוד אנחנו "ארגון ימין קיצוני" ממומן ע"י דבר אחד בלבד - והוא כוח האמונה!
...האם אלו אזרחי מדינת ישראל?! קשה, מאוד קשה להאמין

כשביקשתי במשך השנים מכמה וכמה חברי כנסת להגיע לגינת לוינסקי נתקלתי בסירוב; "צריך שיטור ואבטחה" אמרו לי...
אותה גינה שנבנתה למען תושבי השכונה...אנחנו לא צריכים שיטור כדי לעבור בה, אבל חברי כנסת – ברור!

ביום ב' הקרוב בשעה 17:00 אחה"צ יגיעו חברי הכנסת מיכאל בן ארי ואריה אלדד לגינת לוינסקי הידועה לשמצה, שבתוכה נמצא בית הכנסת היפה והאהוב שהיום משמש כמעין משתנה למסתננים. נגיע כולנו תושבי השכונות, תושבי המדינה, אנשים שאוהבים את המדינה ורוצים להילחם למען הביטחון ומהות שלה – נגיע כולם כדי להדליק נר שלישי של חנוכה דווקא במקום שכבר אין בו אור! בתקווה לנס גדול שיהיה לנו פה! כולכם מתבקשים להגיע ולהביע את תמיכתכם בתושבי השכונה שלא רואים הרבה אור במקום כל כך חשוך...!




בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה