לאחר שעברו ימי חג ראש השנה שאמורים להיות שלווים
ונינוחים, משמחים ומרגיעים לקראת השנה החדשה ובמדינת התחנה המרכזית עברו כמובן
בכאוס מופתי, ישבתי עם עצמי וחשבתי שלא יכול להיות שרק אני רואה את האמת. כאוס מופתי
שכזה, שעובר בטירוף שכולם מצפים לו, רגילים אליו ומתעלמים ממנו. מעניין למה?
בסיפור הידוע על "בגדי המלך החדשים" – מסופר
על מלך שיצא עירום על סוסו בכדי לפגוש בעמו, כשהוא חושב שהוא לובש את הבגדים היפים
ביותר שיכולים להיות...עמו הצייתן, לא העיר לו על כך והמשיך להריע להוד מלכותו. עד
שילד קטן אחד צעק – המלך הוא עירום!
האם זה מה שקורה פה במדינת דרום תל אביב? לא יכולתי
שלהפסיק לחשוב על זה כל החג - לא כשהוחרשו
האוזניים מצעקות המסתננים השיכורים ברחובות, לא כשהדפיקות המחרידות של המועדונים
הלא חוקיים הרעידו את קירות ביתי וגם לא כשהתעוררה כל השכונה ב – 2:00 לפנות בוקר
של ערב חג ראשון למשמע רעש של צרחות מחרידות ולמראה של 4 מסתננים אריתראים ברחוב י.ל.פרץ שמכים מסתנן אריתראי
אחר, כל אחד עם כלי הנשק הזמני כרגע, המועדף עליו; אחד- בכסא, אחד עם מקל, ואחד עם
לבנה...מראה של שכונה שלמה שעומדת בחלונות ביתה, בפחד, עם עיניים מיואשות. אני
זוכרת משפט כל כך פשוט שאמר אחד הילדים בן ה – 16 שעדיין גר עם הוריו בשכונה –
"למה אנחנו צריכים לקבל את השנה החדשה
כשאנחנו רואים אותם עושים תוהו ובוהו" – משפט כל כך פשוט וכל כך חזק...באותו
רגע הוא הזכיר לי את הילד בסיפור של "בגדי המלך החדשים" - ההבדל היחיד הוא שבסיפור לפחות מישהו שמע את
זעקת הילד – במציאות מי מקשיב?!
למה השתיקה כל כך חזקה?
כולם יודעים שזה קורה. כולם יודעים על פצצת הזמן
המתקתקת שהזמן שלה הולך ואוזל ממש בליבה של תל אביב.
אתם בטח שואלים את עצמיכם איך נגמר הסיפור שאיתו פתחתי –
ממש כמו בסרטים. לאחר עשר דקות של מכות נמרצות בין המסתננים האריתראים הגיעה לפתע
משום מקום, ממש כמו סצנה שלקוחה מאחד הסרטים של ג'יימס בונד – רק לא ממש, מאזדה
לבנה שנסעה במהירות שיא וחסמה את הרחוב. אחריה הגיעו עוד כמה "מאזדות" –
כולם דרך אגב עם לוחית זיהוי רגילה, וללא "צ'קלקה" שמאפיינת ניידות
משטרה. מתוך אחת - המאזדות יצאו כמה "רמבויים" – בלבוש אזרחי וכמו במבצע
צבאי השתלטו על המתפרעים. לאחר הסצנה ה"מרנינה" הזאת, הגיעה כמובן ניידת
של משטרת ישראל כדי לעצור את המתפרעים...
מעבר ל"תחושת החג" האותנטית שהעבירה לי הסצנה
הזאת (כי מה זה חג בתחנה המרכזית בלי כמה ניסיונות רצח פה ושם), זה חידד לי שוב את
תחושת - המלך הוא עירום. כולם מודעים למצב. משטרת ישראל, עיריית תל אביב, והכי
חשוב – ממשלת ישראל! אז למה ההתעלמות הזאת? האם חיינו לא שווים בעיניהם? האם אין
לנו את הזכות לחיות חיים נורמטיביים ללא פחד ואימה. האם הם לא יודעים שזה לא רק
אנחנו שסובלים אלא שידיה הארוכות והמסוכנות של תופעת המסתננים מגיעה לעוד חלקים
רבים באוכלוסייה?!
האם לא מפריע להם שקטינים מגיעים לתחנה המרכזית יום
ביומו בכדי לקנות אלכוהול מבתי עסק לא חוקיים של מכירת אלכוהול ע"י המסתננים,
ולאחר מכן בוודאי מבוצעים הרבה מעשי פשע, אונס, אלימות, נהיגה בשכרות, ומה לא? הם
לא יודעים לעשות 1+1, איכשהו אני בספק...
האם הם לא יודעים שבית החולים – "איכילוב" –
לא יכול לספק יותר תרופות או מיטות לחולים – עקב קריסה טוטאלית שהגיעה אחרי התראות
חוזרות ונשנות שבית החולים לא יוכל לעמוד יותר בקליטת המסתננים לתוכו?
האם הם לא רואים מה קרה לרב"ט נתנאל יהלומי –
ז"ל שנרצח עקב היתקלות ביטחונית קשה בגבול מצרים - שהיה פרוץ כל כך הרבה זמן
תחת הפקרות נועזת ביותר של ממשלת ישראל ; בעודו הולך להגיש מים למסתננים שהגיעו
שוב בחוצפתם לגבול, ובתוכם הסתננו (כמה לא מפתיע) מחבלים! האם אף אחד שם לא
מתעורר? למה?!
רבים האנשים, תושבי השכונות שאומרים לי שהסיפור הזה
הרבה יותר גדול ממני; שישנן עסקאות נשק עם סודן ואריתריאה, שישנם הסכמים עם האום
על מענקים שנכנסים לקופת המדינה על כל מסתנן – ואני אומרת להם בתגובה – שלמרות
שאני בסך הכול אזרחית קטנה ופשוטה – זה לא מעניין אותי! כי כל עוד אנחנו חיים ב- כביכול
– "מדינה דמוקרטית" – לא משנה מה השחיתות שמתרחשת מאחורי הקלעים אנחנ,ו
עמח"א ישראל – התושבים הפשוטים של מדינת דרום תל אביב, אלו שלפי אנשים
מסוימים – לא חונכנו מספיק בשביל שתהיה לנו את הזכות לחיות במקום טוב יותר, ולכן
נידונו לחיים הללו, מסרבת בתוקף ואמשיך לסרב להאמין לדבר שכזה. יש לנו את הזכות
לחיים טובים יותר – טובים!
 |
| מציאות הזויה - ביקום המקביל של ת"א - מדינת דרום ת"א |
תוך כדי כתיבת הבלוג הזה, קמתי ארבע פעמים בכדי לסגור
ולפתוח את החלון כי אני לא מצליחה להתרכז עם הבומים שדופקים מהמועדונים, אבל פותחת
אחרי 5 דקות בלית ברירה בשביל קצת אוויר. זו המציאות שבה אני ועוד כמה מהשורדים
שנותרו בשכונה נאלצים לחיות איתה מדי יום. אחרי שהתלוננתי שוב לעיריית תל אביב
השבוע, הפעם למחלקת איכות הסביבה, על רעש מאחד המועדונים שנמצא בלב ארבעה בניינים (אחד
מהם הוא זה שבו אני מתגוררת) חזר אלי פקח של איכות הסביבה והשאיר לי את ההודעה
הבאה: "שלום מאי. המועדון הבלתי חוקי שעליו התלוננת כבר ידוע למשטרה ולעיריית
ת"א – ויש כנגדו צו סגירה מזה חודשים רבים. אין לי מה לעשות נגד המקום כרגע.
אני לא פתחתי אותו, ואני לא מאשר אותו, ואני לא יכול להגיד להם כלום על הרעש החזק
שלהם מכיוון שהם מסתננים לא חוקיים. כל מה שאני יכול להמליץ לך זה להמשיך להתקשר
למשטרה כשאי אפשר יותר לסבול את הרעש, הם צריכים לעזור.
"זה אחרי שכבר יצרתי עשרות פעמים קשר עם המשטרה
והופניתי על ידם לעיריית תל אביב שמחזירה אותי בחזרה למשטרה – מן פינג פונג מתעלל
שכזה. האם יש יותר ייאוש מזה?
הרבה צריך לקרות כדי שיהיה כאן רוב של מסתננים סודנים
ואריתאים, דבר שהוא כל כך מסוכן שאני לא רוצה אפילו לחשוב עליו, אבל מה שיותר
מסוכן זה שפוליטיקאים רבים כבר מתחשבים בזה, ובבואם להגיד משהו הם חושבים פעמיים
לפני שהם אומרים אותו – ובעצם מצמצמים את חופש הדיבור שלהם - עצמם, כדי שזה חס
וחלילה לא יגרום אי נוחות לפושעים שהסתננו למדינה בצורה בלתי חוקית. אם אתה בתור
פוליטיקאי שנבחר על ידי העם שלך כדי לייצג את האינטרס הטוב ביותר שלו – לא יכול
להצביע על משהו ולהגיד שהוא לא בסדר – הרי שגם אתה אשם בקריסה התרבותית והחברתית
של הקהילה שהצביעה לך בכדי לייצג אותה!
הפחד, כפי שהבנתי לאחרונה, הוא החבר הכי טוב שלך כשאתה
מוצא אותו לנכון, ואת זה קלטה טוב מאוד קהילת המסתננים. בעזרת ארגוני השמאל
הקיצוני הבינו המסתננים שנקודת החולשה העיקרית בממשלת ישראל היא שהיא לא יודעת
איפה לשים את הגבול - ואיך לא לעבור
בשתיקה על אלה שלא נותנים לא שקט!
" - כך
אמר השבוע כתב ערוץ 1- אמיר בר שלום בתגובה לאירוע IN טרור OUT"מסתננים
הטראגי שאירע השבוע בגבול מצרים שבו נרצח רב"ט נתנאל יהלומי – ז"ל. ואני חושבת שהטרור נמצא פה ממזמן, זה פשוט בזכות חסדי שמיים שאנחנו מצליחים בינתיים להינצל.
הטראגי שאירע השבוע בגבול מצרים שבו נרצח רב"ט נתנאל יהלומי – ז"ל. ואני חושבת שהטרור נמצא פה ממזמן, זה פשוט בזכות חסדי שמיים שאנחנו מצליחים בינתיים להינצל.
אז התגלתה המפלצת לעיני כולם! המלך הוא עירום והוא לא
לובש בגדי פאר – הוא לובש בגדי מפלצת איומה ומפחידה שמסרבת לתת לנו מנוח.
 |
| ...ג'יימס בונד?! ממש לא |
לקראת יום כיפור הקדוש שמגיע אני רוצה לאחל שלושה דברים:
הראשון הוא איחול לפליטים אמיתיים – והם הפליטים
היהודים שנמצאים במדינות ערב עליהם אמר השבוע סגן שר החוץ דני איילון שצריכים
להצילם. אז מי ייתן ואותם ארגוני זכויות האדם ההומאניים יפעלו ממניעים כנים
וטהורים למען זכויות האדם ולא למען אינטרסים פוליטיים אחרים, ויעזרו לפליטים
יהודים השרויים בצרה וצריכים לעלות למדינת ישראל.
האיחול השני הוא ליאנה גורליק – הכלואה כרגע בכלא צבאי
ומוכרזת כעריקה בת 30 מקנדה, למרות שבעשור האחרון התגוררה בכלל בלונדון. אם מדינת
ישראל באמת דואגת איך יראה אותה העולם, ומה תהיה דעתו עליה, אני חושבת שכדאי לנצל
את הכוחות והמשאבים שלה כדי לכלוא פושעים אמיתיים, ולא בחורה צעירה שהגיע לביקור בארץ
לקראת החגים, ועכשיו בוודאי כבר לא תרצה להגיע לעולם.
והאיחול השלישי – יהיה קצת אנוכי כי אאחל אותו לעצמי
ולשאר תושבי מדינת דרום תל אביב. לפני כל יום כיפור אני נלחצת, מקווה לעבור אותו
בשלום, אבל השנה התווסף לחץ נוסף – והוא הלחץ של איך נשרוד את היום הזה שגם ככה
הוא לא פשוט - בתוספת התפרעויות המסתננים בשכונה. אז כל מה שאני יכולה לקוות לו זה
המשך של ההשגחה הפרטית שאני מרגישה שמלווה אותי על ידי השם, שנוכל לעבור בשלום את
היום הזה – שבשבילנו מסמל יום של שקט,הרהור ותפילה, אבל עבור המסתננים שיציפו את
רחובות השכונה מסמל יום לפורענות חופשית והתעללות בנו – תושבי השכונות.
שנזכה לגאולה האמיתית והנצחית בשנה הבאה, לחיות בטוחים
ושלווים בארצנו הקטנה.
מאי.
התפרסם לראשונה ב 22/09/2012
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה