הרבה חברי כנסת ושרים מגיעים לעשות סיורים בפח האשפה של
ת"א – דרום ת"א. כל פעם מחדש הם מופתעים, הם פשוט בשוק – המומים –
כמילות הסופר... אך לאחר השוק הרגעי, הם נכנסים לוולבו שלהם ומתגלגלים הרחק
הרחק...בזמן שהם נוסעים על הכביש ומתגלגלים אל עבר ביתם הבטוח והמבוצר, מתגלגלים
על מדרכותינו עשרות אלפי מסתננים בלתי חוקיים על הוולבו שלהם – האופניים. בכל
פינה, בכל מעבר, בכל סמטה – מאות מסתננים מאריתריאה וסודן מתגלגלים להם במהירות
שיא על המדרכה; תוך כדי שהם מדברים באייפונים שלהם בקולי קולות, מנופפים לשלום,
וכל כמה דקות עוצרים את כל התנועה במדרכה כאשר הם מחליטים להגיד שלום אחד לשני ב - 5
לחיצות כתף לכתף - גם כשהם באמצע הכביש,
מעבר חצייה, או רמזור. לא פעם חטפתי מכה מאופניים שנסעו מהר מידי ופעם אף נפצעתי
ממש, כשיצאתי ממונית לעבר המדרכה ומסתנן אריתראי נסע על אופניו החשמליות במהירות
כל כך רבה שלא הבחין ב והעיף אותי לרצפה – המכה באגן הייתה כל כך כואבת שהייתי
צריכה מיד להתפנות לרופא.
 |
| ...מסתנן מסודן אוחז באופניו - וכן זו תמונה אמיתית לגמרי |
בשבועות האחרונים אני מסתכלת עליהם נוסעים על אופניהם
ומתחילה להבין דרך הגלגלים את מצב מדינת ישראל הרעוע. בזמן שאנחנו כבר לא יכולים
לעבור בשכונותינו, זועקים ובוכים, מתגלגלת לה המדינה באין מפריע ובמהירות, כאילו
לא שומעת אותנו בכלל...וכשאני חושבת על זה, אני אוטומטית חושבת על פעילת שכונות
מרכזית - אישה חזקה ואכפתית משכמה ומעלה – אותה זכיתי להכיר בשנה האחרונה. אותה
אישה שהייתה גרה שנים בשכונה האהובה שלה: יד אליהו – אך מכיוון שדאגתה לבנה הייתה
גדולה יותר מכל דבר ועיריית ת"א נתנה לבנה אופצייה אחת – והיא להיות
בב"ס שמשכן ברובו ילדי מסתננים מאריתריאה וסודן – היא הסכימה לוותר על הבית
שבו גידלה את ילדיה במשך שנים כה רבות, על החברים, השכנים, השכונה אותה למדה לאהוב
במשך כל כך הרבה זמן - ולעבור לעיר אחרת על מנת לתת לבנה את היכולת והזכות הבסיסית
להתחנך בב"ס שייתן לו את אותן אפשרויות הצלחה שמגיעות לכל תלמיד ישראלי ושהוא לא יצטרך להתעכב מאחור בזמן שהמורים
מלמדים את ילדי המסתננים בשלוש שפות שונות. אותה פעילה ששינתה את כל חייה והקשתה
על מסלול חייה – מתגלגלת בקושי רב אל מחוץ לביתה – בעוד שאותם מסתננים בלתי חוקיים
מתגלגלים בקלות רבה אל תוך תוכם של בתינו!
מעניין שבאותה דרך התגלגלו להם כל אותם 100,000 מסתננים בלתי
חוקיים אל כל מסעדות השף והגורמה בת"א – ולא בתור מנקים אלא בתור טבחים מן
המניין וכל העובדים הישראלים התגלגלו להם היישר החוצה...מעניין שהרבה מאותם
מסתננים בלתי חוקיים התגלגלו גם אל עבר מאות עסקים בלתי חוקיים – אך בעלי העסקים
הישראלים – התגלגלו כולם בפחד החוצה...מעניין איך אותם גנבי גבול – מתגלגלים על
מכוניות ואופנועים - בלי ביטוח, אך הפקחים ומשטרת ישראל מגלגלת את עיניה אל עבר
השמיים – או יותר נכון אל עבר ישראלים שונים אותם היא כן תוכל להאשים במשהו... מעניין,
איך מאות אלפי תעודות מזוייפות מתגלגלות להן בין המסתננים מאריתריאה ונמכרות
ב - 250$ כל אחת...
והכי מעניין זה איך תושבי השכונות המפוחדים מואשמים בגזענות
בקשר לצבעם של מהגרי העבודה הבלתי חוקיים מאריתריאה וסודן – בזמן שרק השבוע שאני
וחברה (תושבת השכונה) חיפשנו חברה אחרת שגרה בקרבת מקום, וכשהגענו לבניין ברחוב
ראשון לציון – ישבה מסתננת מאריתריאה בפתח הבניין ואמרה לנו באלו
...המילים: " מה
אתן רוצות פה?! פה הכל שחור! " מעניין
כנראה שממדינה שחתומה על אמנה – התגלגלנו להיות מדינה
בהפרעה...
השבוע ביקרתי בקריית הממשלה כדי להיכנס לדואר ישראל שנמצא
בפנים...לשם שינוי רציתי לראות מה זה דואר לא בדרום ת"א...אחרי שפילסתי את
דרכי מעבר לכל המסתננים שבאים לקבל את החותמת שמאפשרת להם לעבוד לעוד 4 - חודשים
חוקיים בעליל, הגעתי לשומר שהתחיל לבדוק את התיק שלי...תוך כדי שהוא מוציא את הגז
מדמיע, גז הפלפל, ועוד כמה דברים להגנה עצמית – הוא שאל אותי במבט המום – כשהא מנסה
לקשר לבין איך שאני נראית למה שיש לי בתיק הלבן שלי: מה זה מאיפה באת? זה נראה
כאילו את לוחמת מאוגדת עזה...
כשאמרתי לו שהגעתי מדרום ת"א – הוא אמר לי בתגובה –
שהוא כבר לא יודע איפה יותר מסוכן...
.בדרך לעוד שבוע של הישרדות
מאי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה