שבוע 27 – " מעבדות לחירות או מחירות לעבדות?! "

השבוע לקחתי את ילדיה של חברתי לסרט "ניקו" – סרט מצויר שמספר על איילים מעופפים. בסרט כמו בכל סרט אנימציה ישנם את החברה הרעים והחברה הטובים. אותם ילדים שאותם לקחתי הם ילדים שגרים לא רחוק ממני בדרום ת"א והאמת הרגשתי די אשמה שלקחתי אותם...כי בזמן הסרט ראיתי עד כמה הם כבר לא מסוגלים להתנתק מהמציאות אותה הם חיים ולהתחבר למציאות דמיונית וכיפית אחרת כמו שאר הילדים בקהל. כל סיטואציה בסרט גרמה להם להשוות אותה למציאות העגומה שלהם בדרום ת"א. כשהאייל המעופף – ניקו, הגיע להציל את חברו ממתחם הנשרים הרעים – הילדה שישבה לצידי מיד אמרה: אימלא, הם בנווה שאנן – מי יציל אותם?! מישהו אחר אולי היה צוחק אבל אותי זה כלל לא הצחיק...כשניקו האייל המעופף - אמר שהוא מחכה לגיבורים המעופפים שיצילו אותו – הבן שישב לידי אמר:  לנו כבר אין גיבורים מעופפים שיבואו להציל אותנו, הם כבר עפו...מילים כל כך שפשוטות שמציירות מציאות כל כך קשה...כשחזרנו מאותו קולנוע בצפון ת"א בחזרה לדרום ת"א – יכולתי לראות את פניהם של הילדים משתנות ללא היכר, בעצם ראיתי בהם אותי... אותה נפש כלואה בעבדות של מלחמה לזכות קיום בסיסית – שנוגעת קצת בחירות המתוקה - וחוזרת מיד לעבדות המרה...




אמלא, הם בנווה שאנן, מי יציל אותם" מי באמת"

כשהתארחתי בבית של חברים שגרים בנווה צדק השבוע, צלצל לפתע הטלפון של הבית, דבר שהיום הוא די חריג כשאנשים כבר שכחו מה זה טלפון של בית כשלשכל אחד יש שני סמארטפונים לפחות בכל כיס... אם יש טלפון בבית כנראה שזה חשוב לא..?

מעברו של הקו הייתה הודעה מוקלטת – שאמרה שהודעה זו מיועדת לכל תושבי נווה צדק פלורנטין והסביבה וההודעה באה לבשר על הסכם חשוב שהושג עבור תושבי הסביבה היקרים! מוקד חדש נפתח: מוקד אישי ומיוחד לתלונות על רעש באזור. חשוב לציין שהאזור הוא אחד האזורים השקטים ביותר - אבל מוקד חדש דנדש נפתח – אחרי הסכם פשרה מיוחד שהושג בין עיריית ת"א לוועד של השכונה!

מה יש לי לאחל חוץ ממזל טוב! אותו איזור שנחשב עאלק לחלק מדרום ת"א - למרות שבינו לבין דרום ת"א נמצאים נהרות בבל - סוף סוף יוכל לקבל קצת שקט...האם זה חל גם על מדינת דרום ת"א אתם שואלים את עצמכם... אותה מדינה שהרעש שם מקביל למלחמה גרעינית אזורית?! מה פתאום!

אל תשכחו שבעורקי תושבי מדינת דרום ת"א זורם דם אחר...דם נחות...

לנו בכלל לא מגיעות אותן פריבילגיות כמו נגיד...לנשום אוויר נקי, או כמו...ללכת ברחוב בלי להישדד, להידקר או להיאנס...או בואו אני ארחיק לכת – לשבת בגינה!!! וואו גינה! אותה גינה שרק השבוע חגגו בה מסתננים אריתראים וסודאנים בארגונם הבלתי נלאה כמובן של ארגוני שמאל מאמינים – את חג הפסח! כן חג הפסח! אותו חג שעם ישראל יצא בו מעבדות לחירות – והגיע לארץ ישראל המיוחלת אחרי עינוי של שנים כה רבות – היום יושבים בארצנו אותם פולשים שאמונתם היא בכלל אחרת – אסלאם, נצרות, אבל בטח לא יהדות...אותם מסתנני  - עבודה בשיתוף עם ארגוני שמאל קיצוני גוזלים מאיתנו את החירות הטבעית שלנו ומלגלגים עלינו בפה מלא...אותם ארגוני שמאל שאמרו שאנחנו מבצעים פרובוקציה כשרצינו להדליק נר שלישי של חנוכה בגינת לוינסקי המטונפת. אנחנו מבצעים פרובוקציה....

כשביקרתי השבוע בקריית הממשלה בת"א ראיתי עשרות מסתננים עומדים על פתחה של הקריה, עומדים ודורשים. אי אפשר היה לפספס את המבט של אחד ואחד מהם, את עיניהם הדורשות – את צורת עמידתם...הם דורשים את אחיזתם על מדינתנו – והם חכמים מספיק בשביל לעשות זאת כחוק – כדי שכשיכבשו אותנו סופית לא נוכל אפילו לערער על כך.

השבוע בכנס פעילים של המפלגה שכולכם וודאי יודעים שאני חברה בה – מפלגת "עוצמה לישראל" – הושק ארגון חוץ פרלמנטארי הנקרא – "הקרן להצלת עם ישראל" – שב"ה ברבות הימים כשנוכל להרגיש שעם ישראל לא עומד בסכנה תמידית, נוכל לקרוא לה הקרן לישראל. הקרן הזאת להבדיל מאחת אחרת שקרויה בדומה לה – תפעל למען עם ישראל! למען צביונו! למען קיומו! אחד מהנושאים שבהן תעסוק הקרן תהיה עמותה שתוקם להילחם בתופעת המסתננים שהולכת ומתפשטת ברחבי הארץ – ובקרוב מאוד כבר לא תהיה רק בעייתם של תושבי מדינת דרום ת"א. העמותה תפתח את ידיה לכל מי שירצה לעזור ולתרום למען המאבק העצוב של אזרחי מדינת ישראל; על זכותם לביטחון, ועל זכותם להישאר בבתיהם מבלי שיגרשו אותם לא רק מסתננים וארגוני שמאל – אלא הרשויות עצמן שלא אוכפות את החוק ונותנות לאזרחים לחיות בצורה מחפירה בה הם מנסים לשרוד.

אני קוראת לכולכם להירתם לארגון שיושק אחרי חג הפסח – שנוכל להמשיך ולהגיד שבבית בו גדלנו זכותנו לחיות! ומהעבדות ממנה השתחררנו לפני כל כך הרבה שנים – וכיום חלקם הגדול של אזרחי מדינת ישראל עדיין נמצא בה – נוכל להשתחרר ליום שבו מדינת היהודים תהיה מקום בטוח לחיות בו.

אני מאחלת לכולכם ולכל עם ישראל חג פסח שמח וכשר. שנזכה כולנו להגיד שהארץ בה אנחנו חיים היא ארץ של חירות אמיתית של העם היהודי. וב"ה שיונתן פולארד שחירותו נשללה ולא מוחזרת לו – תוחזר לו בקרוב בימינו – אמן!

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

שבוע 26 – " בזה אנשים מתעסקים ?! "

בשבועות האחרונים הרגשתי כמי שמנסה להציל את שרידיה האחרונים של ספינה טרופה שעומדת לטבוע למעמקי הים בכל רגע. כאילו צד אחד של הספינה מתחיל לשקוע וברגע שייצבתי אותו, מתחיל לשקוע גם הצד השני. לאט לאט בורחים כל הנפשות החיות על הספינה ונשארים רק האמיצים ביותר, אלה שלא מוכנים לנטוש את הסיפון. הספינה נדה הלוך ושוב בחוזקה, הבחילות איומות. אך מדי פעם ישנה אתנחתא קלה שבה הים מחליט לרחם עלינו ומוציא את קרני השמש החמות – אך הזמן הזה קצר מאוד, מאוד.

ובינתיים ביקום מקביל, על האדמה היבשה, הנוחה, היציבה, מתקיימת לה מציאות אחרת לגמרי...

"זו סטירת לחי לסביבה", "הצבע הנוכחי מתאים לבית חולים לחולי נפש אבל לא לסביבת מגורים" – כך אמר בכתבה שהתפרסמה במגזין סופ"ש של ידיעות תל אביב תושב רמת  - אביב ג' אוריאל לין, לשעבר חבר כנסת וכיום נשיא איגוד לשכות המסחר – בהקשר למאבק העיקש שהוא מנהל כבר זמן רב כנגד צבעו החום של בניין קופת חולים כללית שלטענתו פוגע בנוף של רמת אביב ג' ומזכיר בית סוהר או בית חולים לחולי נפש. תתקשו להאמין כמה משאבים מושקעים במאבק הזה על צבע של בניין בשכונה בת"א...

יש לי רק דבר אחד להגיד על זה – גזענים! גזענים שכמותכם! מה הבעיה עם זה חום?! למה כי הוא כהה?! למה כי הוא לא לבן? בושה וחרפה לאן הגענו במדינת ישראל! לא לרצות בניין רק בגלל צבעו?!

?...באיזה צבע הבניין הזה

בזה אנשים מתעסקים?! באמת?! אז כשתושבי מדינת דרום ת"א נלחמים על עצם קיומם, על עצם ביטחונם והישרדותם – זו כנראה לא מלחמה ראויה! לא לתקציבים, לא לסיקור תקשורתי ובטח ובטח שלא לאכפתיות מאיזשהו גורם אכיפה רשמי במדינה הזאת. בזמן שבתוכניות בידור קוראים לתחנה המרכזית "סודאן טאון" תמשיך מדינת ישראל להתעלם מהזעקה הכואבת של תושבי הדרום שנרמסים ונכבשים על כל היבט אפשרי – ביטחון, זהות, גאווה - ותושבי רמת אביב ג' ימשיכו לקיים מאבק עיקש ולא מתפשר על אופייה של שכונתם שכמובן לא ייתן למסתנן או זונה או נרקומן אחד  אפילו להיכנס לפתח שכונתם הנוצצת – הרי הם ועיריית ת"א הם אחוקים – אחרת מי יממן את שיפוץ הבימה בעוד כמה שנים...? אבל רגע, אם אני לא טועה גם תושבי שכונות מדינת דרום ת"א משלמים ארנונה לא? משלמים מיסים לא? לא מגיעה לנו את אותה רמת חיים? חחחחחחח על מי אני עובדת, איזה רמת חיים...עזוב מר ראש עיריית ת"א – לא מבקשת את אותה רמת חיים, רק רוצה אוויר נקי לנשום, אפשר? רק רוצה להיות מסוגלת לרדת למכולת בלי לפחד אם אחזור בבטחה אפשר? עזוב, רוצה לצאת מכניסת ביתי ולא להיות מאוימת ע"י נרקומנית שמלווה במסתנן אריתראי להגנה - במזרק שהיא החזיקה בידה רק בגלל שביקשתי ממנה לא להזריק במדרגות הקומה שלי. אפשר???

...ברמת אביב כבר היו מזמינים משטרה

אני חייבת לציין שכשאותה נרקומנית עמדה מולי עם המזרק חשוף בבוקר של יום שישי האחרון כשירדתי ממדרגות הבניין, לא ראיתי שום מצוקה בעיניה. חיפשתי לראות את אותה סטלה שגורמת לה לאבד את שפיותה, את אותו עצב שגורם לה לעשות דברים מתוך  כאב, אך להפתעתי כל זה לא היה שם. כשהיא אמרה לי:  "אני פה עם בעלי, מה את רוצה ישרמוטה..." – הסטתי את הראש וראיתי את המסתנן האריתראי שעומד עם לבנה בידו (אותה לקח מהדלת השבורה שעומדת בפתח הבניין ומשמשת כמעצור) עומד מחייך, יודע שהכוח - לא רק הפיזי, אצלו ביד. הרי מה כבר אני יכולה לעשות? לקרוא למשטרה...חחח הצחקתם אותי...בסופו של דבר הייתי צריכה לעשות אחורה פנה ולהזעיק תגבורת מהסוג שבאמת יגיע בזמן הקרוב לעזור לי ואלה פעילי שכונה...את זה הפעם לא פרסמתי בפייסבוק כמו מקרים קודמים רק בשביל לא לסכן עוד פעילים אמיצים שאני יודעת שיסכנו את חייהם למעננו.

בהמשך אותו שישי מרנין הלכתי לשוק לוינסקי לשם בימי שישי מגיעים אלו שרוצים לחוות "שוק דרום תל אביבי" מה שנותן להם הרגשה שהם עמח"א, חלק מ"השכונה"... בדרך ראיתי מסתנן סודני הולך עם טי שירט ירוק שעליו כתוב: "אני עם זהבה גלאון"...המסתנן שבקושי יכול היה לעמוד על רגליו מרוב שהיה שיכור היה מבחיל למדי, ולאו דווקא כי  היה שתוי ודי מפחיד ומאיים יש לציין, אלא בגלל אותו צבע ירוק עז ומבחיל שמשתמשת בה מפלגת מר"צ – שהאיר את פניו השיכורות של אותו מסתנן...הניגוד היה ברור – ואיתו גם הצביעות הדוחה...ובכל אותו זמן מהדהדת בראשי הצעקה שצעק מסתנן אריתראי בסניף דואר פין ביום חמישי האחרון – "מהר מהר, אין לי זמן אתם לא מבינים? מחכים לי, יאללה..." זה  אחרי שעשה עבודת ניירת של שעה ורבע עם פקידת הדואר ואחריו מחכים שובל של תושבי השכונה...

חבורת הגשש החיוור כנראה הקדימה את זמנה כששרה – "עובדים עלינו בפנים ואנחנו לא לומדים...לא לומדים...לא לומדים..."

אז בזמן שהסחבת של בתי המשפט נמשכת - מתעללת ולועגת למדינת ישראל ולתושבי מדינת - דרום ת"א בפרט בכך שאומרת שכל בתי העסק הלא חוקיים נמצאים "בתהליכי סגירה"  - תמשיך מדינת ישראל עם הסחבת האין סופית שלה עם ההתעללות והלעג לנו – לתושבי מדינת שרום ת"א המוזנחת, המטונפת, הבזויה – עד שהיא תיסגר מעצמה ללא תהליכים נוספים...

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

שבוע 25 – "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק..."

 

"שלום לך מאי גולן. שתיקתך רועמת, נשמח לשוב ולקרוא את הבלוג שלך………..שכנייך למכה שאינה כתובה בתורה !!!!!!!…"

זו רק אחת מהתגובות הרבות שקיבלתי לאחרונה… אבל המילים איתן בחרה שכנתי לסיים עימן, אומרות הכל… האם יש פה מכה שאין לה מזור? אני חושבת לעצמי, או שזה מה שרוצים שנאמין בו אותם אנשים שנמצאים במסעם הרצוף לדיכוי העם היהודי…

הרבה דיברתי על המציאות אותה אני חיה, אותה מציאות שאני רואה מכאן אבל הרוב לא רואה משם; אבל לאחרונה ההבנה הכאובה שהייתה לי היא לא המציאות הנוכחית, אלא העתיד שמתהווה לו דרך המציאות הזאת שאני רואה, אבל אחרים לא רואים וגם לא מצפים לתוצאות ההרסניות שהולכות ומתקרבות בעקבותיה…

בבוקר שישי האחרון שמעתי ברשת ב’ אישה, אם לילדים, שסיפרה איך רדף אחריה מסתנן סודני כשהיא הולכת לביתה בשעות הערב. כשהחלה לרוץ הוא התחיל לרדוף אחריה ובתיאור הקשה שלה היא אמרה איך שכל מה שיכלה לראות בחושך זה את הלבן הבוהק בעיניים שלו. כשהגיעה הביתה סגרה את כל החלונות והדלתות, החזיקה סכין בידה והתקשרה למשטרה שלא איחרה לבוא – אחרי שעתיים. אפשר היה לשמוע את הפחד בקולה אבל יותר מזה היה אפשר לשמוע את העתיד השחור שדופק על דלתותיהם של אזרחים רבים שבינתיים מצליחים להסתגר ולהתחבא ממנו עד בוא אור היום. מעניין אותי אם גדעון לוי ההומניסט הבלתי נלאה היה נותן לסודני כזה לרדוף אחרי חברתו הצעירה ממנו ביותר מ-25 שנה אחרי שהם יצאו מאירוע התרבות של אזרחי סודן ביום שישי האחרון  – אהה סליחה זה לא יקרה בשעות היום – וכנראה שהדם שזורם בעורקי גדעון לוי הוא דם אחר. איזה דם – אני לא בדיוק רוצה לדעת. אז תמשיך לדבר על ה"שלום" השקרי שלך אדון גדעון לוי – אבל תזכור שצדק בסופו של יום עוד יעשה…

הרי למה שתרצה להחזיר את המסתננים? בכלל למה שכל אותם "צפונים" ירצו… הרי בסופו של דבר את מי ישרתו אותם מסתננים סודנים ואריתראים אם לא את האליטה השמאלנית בבית הקפה דובנוב של חברת הכנסת זהבה גלאון לא? מי ישטוף את הכלים של השניצל עם הצ’יפס שבולעת חברת הכנסת גלאון מדי יום…?

לא מזמן התארחתי אצל רב גדול וחשוב, ביחד עם עוד כמה אנשים חשובים שסיפרו לו על מה שקורה בשכונה בה אני גרה. הוא אמר לי בתגובה למה אני לא הולכת עם אקדח להגנה – ואני עניתי לו חצי בצחוק חצי בעצב  – שזה מכיוון שאם יהיה לי אקדח אני אשתמש בו… כל הנוכחים בחדר צחקו צחוק גדול – אבל הרב הסתכל עלי והבין שהדבר יותר עצוב ממצחיק, ואמר שהקדוש ברוך הוא ימשיך להגן עלי. חשבתי על כך רבות. על איך שבמדינה שלי אני מופקרת לסכנה ללא אפשרות להתגונן – וזה גרם לי לחשוב על מעשיהם של אותו ארגון של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים "לה פמיליה" – כשהודיעו על החלטתם להפסיק את פעילותם במועדון.  אינני מצדיקה אלימות משום סוג – אך אני חושבת לעצמי – האם כשדוחפים אותך לפינה, מתגרים בך ללא הפסקה, האם לא תצא מדעתך?! ולבסוף כשתראה שאחרי כל מה שעשית גם מוותרים עליך – האם לא תרים ידיים?!

אז בזמן שחברי הקהילה הסודנית והאריתראית מקיימים אירועי תרבות, חתונות עם לימוזינות, וערבי שכרות אין סופיים – בתי הכנסת שלנו בשכונות הדרום עומדים נטושים, הרוסים, כואבים. בתי כנסת שעד לפני כמה שנים היו שוקקי חיים ויהדות.

לא עוד. רבות סיפרתי לכם על בית הכנסת האהוב עלי – בית הכנסת: "עץ החיים"  שהיה במקור בית כנסת לעולי יהדות קווקז- בית כנסת יפהפה שאני אישית נלחמת כבר שנים שגדרותיו יפסיקו להוות כמשתנה למסתננים סודנים ואריתראים שלשמחתם של פעילי שמאל קיצוני שנמצאים מדי יום בגינת לוינסקי – משתינים ומחרבנים כאוות נפשם על קירות בית הכנסת. בית הכנסת שעומד בפתחה של גינת לוינסקי ברחוב שדרות הר ציון 13 הוא בית כנסת שהיה מהווה שנים מוקד לתפילות של כל תושבי השכונה ואף היווה מקום לאירועים רבים. חלק מהרגעים הכי יפים של ילדותי היו בבית הכנסת הזה והחלום הגדול הוא – שגם צאצאיי העתידיים עוד יזכו להתפלל בו .

מפגינים למען בתי הכנסת השדודים

אני מזמינה אתכם מחר, יום ראשון  – ה- 17.2.2013 לבוא ולעזור לי להפיץ חיים בבית הכנסת – עץ החיים – בשיעור לקראת פורים שיעביר ד"ר מיכאל בן ארי – על מנהיגות נגד הזרם – ממרדכי היהודי עד ימינו…

http://www.south-tlv.co.il/article7819

רק השבוע נודע לי שהעירייה נתנה אישורים למסתננים סודנים ואריתראים להתחתן בבית כנסת בשכונות הדרום בטקס נוצרי מול היכל הקודש  – ויותר מזה אף פתחה להם את בית הכנסת הנטוש למסיבות ואירועים של אותם "פליטים" אומללים. חלק מהקטעים אף נמצאים ביו טיוב אך העדפתי לא לתת לזה במה כאן. אני לא אתן לזה לקרות בבית הכנסת שלי שבו למדתי – מהי כוחה של תפילה  .

המציאות האלימה והעגומה של תושבי מדינת דרום ת"א

בדרך לעוד שבוע של הישרדות.

מאי.

שבוע 23 – "הכלבים נובחים והשיירה עוברת..."

מזה 23 שבועות אני כותבת לכם מהמציאות העגומה של שכונתי הגוועת. כל סופ"ש אני מספרת לכם על קמצוץ מתוך המציאות שאותה אני ותושבים רבים, חווים כבר שנים ארוכות ומייגעות. לפני 3 חודשים החלטתי להילחם על שינוי של המציאות ההזויה הזאת איפה שיושבים מקבלי ההחלטות על חיינו – והאמנתי כי אצליח – בעזרתכם – ובשבילכם. לא כך קרה הדבר. הצטרפתי לאנשים שאני יודעת שנלחמו מדם ליבם למען חיים טובים יותר עבור תושבים רבים – מהסיבה הפשוטה שהם חושבים ומאמינים כי מגיע לתושבים הללו לחיות בביטחון ושלווה, יותר מזה - מגיע לכל אזרחי מדינת ישראל.

התאכזבתי. האמת, שהתאכזבתי מאוד. לא מהעובדה שלא הצלחנו, אלא מהעובדה המעציבה שאותם אנשים שלנחמנו למענם כל כך הרבה לקחו אותנו כמובן מאליו כל הזמן הזה. אז יש לי חדשות בשבילכם חברים, חבל, פשוט חבל. כי אם חשבתם שאני אישית נלחמתי בשביל איזו תהילת עולם או משכורת או כי כיף לי אז אתם טועים טעות חמורה. אני בדומה לאנשים שאיתם נלחמתי בתקופה האחרונה מאוד שונים מהאנשים שאתם רגילים לראות על מסך הטלוויזיה שלכם וההבדל המהותי הוא שאני לא עושה את כל זה ואז חוזרת לבית השליו והשקט שלי - אי שם, אלא חוזרת וחיה את המציאות שבשביל שינוייה אני עושה את כל מה שאני עושה! זו לא אותה מלחמה, כי אני לוקחת את זה אישי. אני לוקחת ללב.

בכל התקופה הזאת לא הבינו אנשים למה אני כל כך אמוציונאלית בלחימה שלי – ועצם המילה לחימה שאני משתמשת בה כל הזמן יכולה להסביר לכם הכול. אני לא מתראיינת, אני לא כותבת, אני לא רצה לכנסת – אני נלחמת!!! ואת זה בשבוע האחרון היה לי מאוד קשה לעשות. זה דבר אחד לא לקבל את הצבעת האמון מאנשים שלא קרובים אליך – אבל זה דבר אחר לגמרי לא לקבל אותה מהאנשים שעבורם את עושה את כל עשייתך. וזה פשוט עצוב.

חשבתי הרבה אם לכתוב את הבלוג השבוע, או אם לכתוב אותו בכלל. לא ידעתי אם יש טעם –האם משהו שאגיד עוד יכול לשנות? ואז הבנתי שאני עושה בדיוק את מה ששונאי ישראל, ארגוני שמאל קיצוני למיניהם – רוצים. זה מה שהם רוצים. שנתפלג. שניכנע, שנישבר – כדי שהם יוכלו לזכות במטרה הסופית שלהם – וזה שינוייה של מדינת היהודים לבלי היכר.

קיבלתי בשבוע האחרון מאות הודעות תמיכה מאנשים. היה דבר אחד שבלט באחוז ניכר של ההודעות האלו – וזאת הבקשה לנסות ולהיות חלק ממועצת תל אביב הקרובה - שמערכת הבחירות שלה עומדת להתחיל בקרוב.

מועמדים רבים ממפלגות שמאל שונות עומדים לנסות ולהיות חלק ממנה – חלקם אף שייכים וממומנים ע"י ארגוני שמאל קיצוני אשר נלחם בכל מאודו כדי להשאיר את המסתננים הבלתי חוקיים מאריתריאה וסודן – כאן בלב מדינת ישראל. מעניין מה יקרה לחייהם של תושבי השכונות הנוראיים גם ככה אחרי שאותם פעילים יהיו במקום של מקבלי החלטות על העיר שלהם – תל אביב. אותם פעילי שמאל קיצוני שתומכים בימין הקיצוני של האסלאם ומוכנים לעשות את כל מה שרק יגידו להם.

ביום חמישי האחרון אוימתי והותקפתי טלפונית ע"י אותו בעל דירות "דתי" שגר בקרית ארבע –שסיפרתי לכם עליו באחד הבלוגים שלי. אותו בעל דירות אשר בבעלותו שתי דירות בקומת הבניין שלי מאשים אותי על כך שעיריית ת"א הגיעה גם אליו עקב כך שהוא חילק את הדירות שלו בצורה לא חוקית – ואף אומר שעיריית ת"א אמרה לו שאני התלוננתי עליו. מעניין. כמו כן בשיחת טלפון שערך איתי השבוע אמר לי אותו "צדיק דתי" מקרית ארבע – שאת שמו כבר יכולתי לחשוף מזמן אך בחרתי לא לעשות כך מכיוון שא רציתי לגרום לו עוול – למרות שהוא גרם לי ולדיירי הבניין שלי עוול רב מאוד – שעכשיו הוא באמת יגרום לי ולאימי לסבול! עכשיו הוא יכניס 100 מסתננים בלתי חוקיים לכל דירה – אחרי שיחלק אותן כחוק - והוא יראה לי מה זה! עוד הוסיף ה"צדיק" - שמתיימר להיות איש ימין מהאזור ממנו הוא מגיע - שאני וחברי מפלגת "עוצמה לישראל" - אנחנו אנשים שאוהבים לשנוא. אותו צדיק שטוען שאנחנו אוהבים לשנוא  -במשך עשר שנים ניגן על הסבל שלנו - אי שם ממעוזו בקרית ארבע. בהתחלה השכיר את הדירה לכמה דיירים מוסלמים שעשו לדיירי הבניין "טרור" - במלוא מובן המילה וכשהעזתי להתלונן אף תקף אותי פיזית בכך שכמעט זרק אותי מכל המדרגות ובנס תפס אותי אחד השכנים ובלם את נפילתי. לאחר מכן אחרי ששיפץ את הדירות הוא ניתק את החשמל ועשה נזק למערכת החשמל בקומה ומאז ועד היום לא היה אור במדרגות הקומה שלי. מאז המשיך בנפלאותיו והשכיר את דירותיו למסתננים סודנים ואריתראים – משם דרך אגב יצאו התוקפים שתקפו אותי. משם יצאו גם התוקפים שתקפו את אימי. שם גם הייתה שחיטת ברווזים וכבשים חייתית ואכזרית ע"י מסתננים שפורסמה בעיתון והופסקה על ידינו בעזרת המשטרה והעיירה – שם גם נפרצו דלתות הפלדלת פעמיים בהוראה של משטרת ישראל וע"י אנשי כיבוי האש – אחרי שהסתתרו שם פושעים שנמלטו, ועוד ועוד...

ואותו צדיק, שמתפל בבית הכנסת, קורא באותיותיהן הקדושות של התורה - לא מפחד מהקדוש ברוך הוא כשהוא מתפלל ובזמן הזה מבצע את כל פשעיו וחטאיו. מעניין אותי מה היה אומר רבו של אותו איש.

אני לא מפחדת ממך – אני מודיעה לך קבל עם ועדה – לא ממך ולא מכל האיומים שלך – אבל אתה צריך לפחד, לא ממני – אלא מבורא עולם – ומשעריו שבהם אתה עוד עתיד לבוא.

שאלתי את אחד הנערים שגר בבניין שלי אם הוא יצא היום לטייל קצת בשמש – והוא ענה לי   -לאן נצא באזור שכזה??! ואני חשבתי לעצמי באמת לאן...

באזור שרק השבוע אלו רק חלק מזערי מהמקרים שדווחו בו:

- יום שישי בשעה שלוש בשכונת התקווה תקפו שני אריתראים אדם בן 53 - דפקו לו מוט ברזל בראש ושדדו אותו בזמן שעשה קניות בשכונת התקווה.

- המשטרה עצרה נתין זר מאריתריאה בחשד שניסה לשדוד מכשירי סמארטפון מצעירות באזור דרום ת"א. הוא נתפס לאחר שניסה לשדוד מכשירים משלוש צעירות שעברו ברחוב, ובזמן שעוברי אורח השתלטו עליו. הוא הועבר לחקירה בתחנת משטרת תל אביב.

- דרום תל אביב: 2 סודנים שדדו יהודי ותקפו אותו בגז מדמיע ומכות הנתקף פונה לאיכילוב.

- חבר בוועד פעילי השכונה החל לצלם עבור העירייה פאב לא חוקי של מסתננים הצמוד לבית  ספר שורשים. בעלי הפאב 3 מסתננים ומסתננת קלטו אותו, הקיפו אותו ובאגרסיביות דרשו ממנו שיתן להם את המכשיר הסלולרי. רק אחרי רבע שעה חלפה במקום צעירה שאותה הוא מכיר והוא צעק לה שתזמין משטרה. אחרי 7 דקות הגיעה ניידת למקום. השוטרים צעקו על הבחור שאסור לו לצלם בפומבי שטח פרטי, אמרו כמה מילים למסתננים שבפאב ונסעו לדרכם.

  

משפחה מגדרה התלוננה כי החשוד ניסה לחטוף תינוק בן שנה וחצי מידי דודו בן ה-15.5. החשוד נעצר וטען בחקירתו כי ניסה להגן על התינוק מפני הדוד

במשטרת רחובות התקבלה ביום ראשון (27.1.13) תלונה של בני משפחה מגדרה, כי בשעה 13:00 בזמן שבן משפחתם בן ה-15.5 היה מתחת לבניין המגורים שלהם עם אחיינו בן השנה וחצי, הגיע חשוד אריתראי, תקף אותו וניסה לחטוף את התינוק. לדברי בני המשפחה, הם הגיעו למקום לשמע הצעקות של הנער, הוציאו את התינוק מהחשוד בכוח תוך כדי שהוא תוקף אותם והחזיקו בו עד לבוא המשטרה.

  

מרכז האופניים הגנובות בנווה שאנן - עוד סימן להפקרות המטורפת במדינת דרום ת"א

אז כנראה שלא הרבה השתנה – חוץ מהתחזקותם של המסתננים שהליכתם בשכונה הרבה יותר מחוזקת ואיתנה היום. עניין אותי השבוע לראות איך "פליטים" מאריתריאה עמדו ושלחו כרטיס לוטו בדוכן של "מפעל הפיס"...עוד טרנד חדש ששמעתי עליו לאחרונה ממסתננים שמתוודים ומספרים לי - זה על כך שהם נפגעים בתאונות מרכבים בכוונה כדי להונות את חברות הביטוח של המסעדות שמעסיקות אותם. הרי מה זאת פציעה בשביל כמה עשרות אלפי שקלים...אז מה אם אנחנו גם ככה עובדים – אם אפשר עוד אז עוד!

אני אסיים בסיפור שקרה לי בתחילת השבוע. 2 מסתננות סודניות עם בני זוגן, הדליקו מדורה בחצר הבית. כשהתחלתי להתעמת איתן על כך אמרה לי אחת מהן (בעברית צחה כמובן) : "מי שואל אותך תביאי משטרה, תביאי עירייה" – כשהגיעה המשטרה אחרי זמן מה, שאלה אותי השוטרת בטלפון: מי זאת אמאל? אמרתי לה: לא יודעת...מסתבר שלמרות איומיה של המסתננת הסודנית שאיימה עלי, עשתה תנועות מגונות, וקיללה – היא התקשרה למשטרה על כך שאני מפריעה לה לעשות על האש. כשהלכה המשטרה – אמרה לי אמאל – נו איפה עייריה?! כשידיה על מותניה והיא צוחקת...

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

הבלוג השבועי של מאי גולן: ״החיים על פי מאי״ לא יפורסם השבוע

ממאי גולן נמסר:

"לאחר תוצאות הבחירות האחרונות הבנתי שחלק גדול מתושבי דרום תל אביב כנראה חיים מציאות שונה משלי, ולכן /החלטתי לקחת פסק זמן בכדי להבין איך להתמודד עם המציאות העגומה של מדינת דרום תל אביב."

עמכם הסליחה, שבוע טוב ובשורות טובות.

שבוע 21 – "אני קיצונית? עדיף מלהיות קיצי קיצי..."

השבוע עברתי בטיילת ת"א וכנראה שאני לא מעודכנת, כי הייתי בהלם כשראיתי את המבצע הענק שעושה עיריית ת"א בחופים. מיזם ענק של עיריית ת"א לבינוי ושיפוץ הטיילת – וכל הבולדוזרים, המשאיות, הגדרות והחולות שכרגע חוסמים את טיילת-ת"א, הם רק שלב א'.

"כל הכבוד" לעיריית ת"א חשבתי לעצמי – שמשפצת את החופים. לא שהתשתיות בחופים האלו קרסו – לא. לא שהרחובות מלאים טינופת, אשפה, חולדות – לא. לא שפרץ שם מצב חירום של אפשרות להדבקה בשחפת ואיידס – לא. לא שרמת הפשיעה שם עלתה פלאים – והפחד שורר באוויר – לא! לא! לא! לעיריית ת"א כנראה יש המון כסף מיותר לשפץ את החופים, לתת פיצויים לכל העסקים הסגורים שם עכשיו שמפסידים ימי עסקים, לשלם לכל החברות שמשתתפות בפרויקט, ואפילו לשלם לכמה מסתננים שיעמדו בלילות וישמרו על חומרי הבנייה. (סליחה לא עיריית ת"א כמובן, רק חברות כוח-האדם המועסקות ע"י עיריית ת"א.) איזו פרסומת יפה למר ראש עיריית ת"א היקר! עוד מעט יחולו הבחירות המוניציפאליות ומה יזכרו רוב תושבי העיר? את השיפוץ היוקרתי שעשתה עיריית ת"א לחוף היקר שלהם – איזה יופי של ים! בזמן שדרום ת"א – חצי מהעיר של ת"א - טובעת!!! אז בזמן הקידוח המזויף הזה בחופי ת"א – שמתקיים על חשבון משלמי המיסים בעיר זאת ועל חשבון דוחות החנייה שאתם מקבלים – מוצאת לנכון עיריית ת"א לממן את המסתננים לא חוקיים, את האוכל שלהם, שירותי הבריאות שלהם, וגם  את העסקים הלא חוקיים שלהם - שעל שירותי המס כמובן, הם מעולם לא שמעו! אז את הקידוח המזויף הזה, אתם יכולים להמשיך לקדוח אבל תעשו טובה ואל תקדחו לנו בראש – גם ככה הרחובות שלנו שבורים. אני באמת מצטערת, איך יכולתי שלא לשים לב?! עכשיו אני מבינה למה אתם משפצים את רחובות צפון-ת"א כל הזמן! איך לא הבנתי את זה קודם?! הרי בשביל להצליח לשרוד את החיים בדרום ת"א אנחנו צריכים פעם בכמה זמן לנסוע אל אותו מעוז הצפון היוקרתי שלכם כדי לנשום קצת אוויר צח, להחזיר את השפיות ואז לחזור בחזרה לחיי ההישרדות...אז תודה לך ראש עיריתי, ותודה לך עייריה יקירה שלי – את דואגת לנו - ואנחנו ממשיכים להיות כפויי טובה – באמת...

?משגיח על חומרי הבנייה - בחסות מי בדיוק

השבוע יצא לי לדבר עם חבר שעבר לא מזמן לבירתנו ירושלים. הוא עבר לפני כמה חודשים לבניין די חדש, עם שכנים נחמדים, וועד בית. הכול טוב ויפה. השבוע כך הוא מספר לי הוא התעורר בשעת לילה מאוחרת להרגשה שהוא נחנק – ממש לא יכול לנשום. הוא לא הבין מה קורה סביבו, חשב אולי פרצה שריפה. כשעשה סיבוב בבית והבין שהכול בסדר הוא הבין שכנראה זה מגיע מבחוץ ובטח יש שריפה, כי כל החלונות בבית היו סגורים והריח מאוד חזק. כשפתח את הדלת הוא ראה במסדרון זוג אריתראים עם שתי נשותיהם יושבים עם סיר ענק על גחלים ובתוכו עוד גחלים עם אש – כל הבניין היה עשן וריח מסריח חזק ביותר. כשניגש אליהם ואמר להם: "מה אתם עושים? אסור לכם לעשות את זה פה" – הם טרקו את הדלת בפניו צחקו והתעלמו – כשעלו כל השכנים אליו כדי לברר מה פשר הריח הם פנו אליו כשהם אומרים: "מה לעשות? אנחנו מפחדים לפנות אליהם והמשטרה לא רוצה לבוא." מסתבר שאל הדירה שחולקה לשתי דירות – אחת מהן בלי חלון אפילו הוכנסו עשרות מסתננים מאריתריאה – והם כרגיל מצפצפים על החוק. כמו גם בעל הדירה. הבנתי ממנו עד כמה השוק גדול. הוא מכיר את הסיפורים שלי, אבל אף פעם לא חווה אותם על אמת. הוא לא יודע איך להתמודד עם אנשים  - שלא המדינה ולא רשויות החוק רוצות להתמודד איתם. האם לקחת את החוק לידיים? או האם לשבת בשקט ולחכות שמישהו ישים לב לסבלנו?!

אותו חבר עובד כמנהל מסעדה במלון מוכר בעיר ובין היתר מעסיק הרבה טבחים, מלצרים, אח"משים ועוד...הוא מספר לי שנמצאים אצלו עשרות קו"ח של בחורים ובחורות צעירים מוכשרים– אך כשהוא מקבל שיחה ממעסיק שמחפש עובד הם לא מעוניינים בבחור או בחורה ישראלים – לא, הם שואלים אותו במילים האלה – "יש לך כושי?" כך שאם פעם היה נהוג לחשוב שאותם מסתננים מאריתריאה וסודן הם רק עובדי ניקיון או שוטפי כלים עכשיו מדובר גם על טבחים, מלצרים ועובדים לכל דבר. וכאן חשוב להבין מגיעה ההבנה הכואבת מכולם – התפוח רקוב מבפנים!

אני מקבלת עשרות הודעות תמיכה מידי יום מאנשים בארץ ובחו"ל שתומכים בי על המאבק שלי למען דרום ת"א טובה יותר – בטוחה יותר, עשרות הודעות של אנשים שמזדהים ואומרים לי שהם חשים את הכאב שלי ושל עשרות תושבי העיר. אך בו בזמן אני שומעת על עשרות אנשים שלא רק שלא אכפת להם – אלא שהאינטרס האישי שלהם הוא מעל הכול! ואם נצליח להרוויח כמה שקלים יותר, אז נצפצף על החוק ונצפצף על סבלם של מאות אלפים מתושבי הארץ. נצפצף על ביטחונה וקיומה העכשווי והעתידי על מדינת ישראל, על הצביון היהודי שלה, על הלאום שלה – ונעסיק מסתננים, נשכן אותם ונבסס את מעמדם הבלתי חוקי על חשבון המדינה שלנו – למה ?! כי נכניס עוד כמה שקלים לכיס – וזה יקנה לנו עוד אוטו בסוף השנה! אז מה אכפת לנו מאחרים! העיקר הרווח שלנו... וזה אני חושבת הדבר הכי עצוב בסיפור הזה. כי אם לא נהיה כל אחד לרעו, מי בעולם יהיה לטובתנו? אנחנו עם מוקף אויבים – שכל מאודם ורצונם הוא להשמיד את עם ישראל ולא להשאיר לו זכר – אך אם לא נהיה מאוחדים נעשה את זה לעצמנו לפני שהם יספיקו לעשות את זה לנו.

טיילת ת"א

הבחירות הן ממש מעבר לפינה, ואני לא חושבת שאי פעם הסתרתי את דעתי ואת עמדתי ורובכם בוודאי יודעים את שיוכי הפוליטי. אך את המציאות שלי אף אחד עדיין לא שינה – אבל היו מי שנלחמו ומנסים בכל כוחם ונפשם לשנות - למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל ואזרחיה. את זה אני מקווה שתזכרו. "פעילי זכויות אדם" קוראים לי קיצונית – כל אלה שרק באים לעשות קיצי קיצי בשכונה שלי ואז חוזרים למגדלי השן שלהם. אז כן חברים. אני מאחלת ליום שבו תהיה לי את הפריבילגיה להיות מתונה ולא "קיצונית" כי כשנלחמים על החיים, על הביטחון, על הקיום – אין דרך אחרת.

צאו להצביע! תשפיעו על עתידה של מדינת ישראל – ואל תשכחו שיש אנשים שצריכים את הקול שלכם. לא אלה שמחממים את הכיסאות אי שם בממשלה, אלה אין להם חימום בבתים – וצריכים את אלה שילחמו למענם בשטח ולא בלשכה היוקרתית שלהם בכנסת.

בדרך לעוד שבוע של הישרדות

מאי.

שבוע 20 – "שביל עכו – השביל שלא מוביל לשום מקום..."

מדרגות הבניין שלי מטונפות. מסריחות. חשוכות. אני לא אלאה אתכם בסוג הטינופת שרובצת שם, לא רוצה לקלקל לכם את תחילת השבוע אבל אני רק אגיד שלפעמים קשה מאוד לעבור בהן מבלי להחזיק את הנשימה. ויכוחים אין סופיים כבר היו לי עם שכניי האריתראים, הסודנים, הניגרים - כדי לנקות את הקומה כל אחד בתורו – כל אחד פעם בחודש – לא שבוע – כולל אותי כמובן – ומשום מה תמיד אבל תמיד נתקלתי בסירוב גורף! אפילו כשבעל הדירה והמתווך התערבו והתנו את זה כתנאי  - הם לא הסכימו. צריך להבין. מדובר בקומה של אולי 20 מדרגות, בקומה יש 4 דירות,  3 מהן מאכלסות כל אחת קרוב ל10 מסתננים בכל חצי מהדירה. בממוצע לכל דירה כזאת עולים ביום עשרות מחבריהם שיורקים בכל נשימה שנייה שלהם, מקנחים את האף על הקירות – ולעיתים תכופות גם מבצעים את צרכיהם במדרגות – למה? ככה! אין הסבר ברור. השירותים הם עוד כמה מדרגות אבל אם אפשר לעשות נזק אז למה לא... הוויכוחים שלי איתם הסתיימו לעיתים גם במשטרה, כאשר לא פעם ולא פעמיים דחפו אותי ואיימו עלי שאם עוד פעם אחת אדפוק להם בדלת יכו אותי. לא עזר כלום. לא הצלחתי להבין למה. מה כבר ביקשתי? שננקה בתורות פעם בחודש את קומת המדרגות בה אנחנו - כולנו חיים?! הבטחתי לעצמי שאני לעולם לא אנקה את הלכלוך הרב שהם עושים בקומת המדרגות, לא משנה כמה מלוכלך יהיה – נראה כמה זמן הם יוכלו לדלג מעל הטינופת. אבל להפתעתי או בעצם לא כל כך להפתעתי זה לא הזיז להם במשך חודשים רבים. בבוקר יום שישי האחרון, נשברתי. יצאתי לנקות את המדרגות. לא יכולתי לראות את הטינופת יותר – והבנתי שגם אם הביוב הארצי יעבור בדירותיהם זה לא יעניין אותם! במהלך הניקיון יצא פתאום אחד הדיירים האריתראים שמהדירה שלו לפני כמה זמן איים עלי אחד הדיירים ש "יעשה לי בלאגן" אם אדפוק עוד פעם. במילים העבריות האלו. הוא הסתכל עלי שניות ארוכות הסתכל והסתכל ופתאום נכנס לדירתו הביא מגב והתחיל לעזור לי לנקות. דמעות החלו לרדת לי. ולא בגלל שהוא עזר לי, אלא בגלל שבאותו רגע הייתה לי את ההבנה איך רואים אנשים, שלא חיים את המציאות שלי, את המצב הכללי.

הרי איפה הם בעצם נתקלים באותם מהגרי עבודה? בעבודות שלהם...במסעדות בזמן שהם

מגישים להם, או בשירותים שאותם הם מנקים – הם לא חיים איתם בשכנות ולכן לעולם הם לא יבינו את המצב האמיתי. מצאתי את עצמי אומרת לו –

 -Thank you, thank you, thank you

כאילו הוא כרגע הוריד לי האת הירח...ואז הבנתי עד כמה אני כמהה לראות אופי אחר מאותם מסתננים – שהרי כל, אבל כל מה שנתקלתי בו עד היום היא אלימות מילולית ופיזית על כל היבטיה. התעללות יום יומית של – "תרבות הביבים אותם הם אוהבים לקרוא תרבות!

הרי מן הסתם, אני מבינה שהם הגיעו לכאן כי הם רוצים לעבוד ולחיות במקום טוב יותר מהמדינה שלהם, בוודאי שאני מבינה – אבל להגיע שלא כחוק ולהשליט פחד ואימה על מאות אלפי אזרחים זו בטח שלא הדרך! רע לשני הצדדים. רע להם שהם מחכים אל הלא נודע, ומקווים להישאר במדינה לא שלהם, ורע לנו שנכבשנו ללא זכות בחירה במדינה שלנו! בבית שלנו. לא כל המסתננים הם פליטים, אבל כל המסתננים הם מהגרי עבודה – זה בטוח!

לפחות פעמיים בשבוע יוצא לי לתפוס את שכניי האמינים, לוקחים לאימא שלי את המכתבים מתיבת הדואר שלה ומשליכים אותם...סתם ככה...אני את הכתובת למשלוח דואר כבר מזמן שיניתי, אך אימא שלי מתעקשת להשאיר את הכתובת הידועה שלה פה. הרבה זמן לא הבנתי למה. אבל כשראיתי את הכתבה ששודרה בתוכנית היומן של ערוץ 11 די הבנתי... אי אפשר היה להתעלם ממנה. כתבתו של איתי ורד על העסקים השורדים, שנשארו בתחנה המרכזית הישנה; "שמורות טבע תת קרקעיות" הם קראו לעסקים האלו – שמורות טבע שאף ארגון ירקרק לא נלחם למענם. אבל הם מצליחים לשרוד. איך? ולמה? ניסה הכתב להבין.  כמו השאלות שאני נשאלת כל הזמן ע"י כל בן אדם שני שמדבר איתי בשנים האחרונות.

"פעם הייתה פה סביבה נורמאלית, היום כל מטר פנוי הוא בית קפה של אריתראים" אמר אחד מבעלי העסק שהתראיין. "העסק שלי הוא הבית שלי, אני אוהב את המקום הזה – אפילו שקשה להבין. אנחנו אוהבים את העבודה."

האם זה מושג שקשה לכלל להבין? שאנחנו אוהבים את הבית – למרות שהוא מוקף בתוהו ובוהו.

אחד מבעלי העסקים סיפר שבחמש אחה"צ הוא נועל ובורח – מהמקום הכי נמוך בת"א. הוא אמר את זה בעצב...עצב שהרגשתי כי הוא כל כך מוכר לי...האם צריך להגיע למצב שבעל עסק בלב ת"א אומר שהזמן כל כך עצר מלכת בתחנה המרכזית עד שזה מקביל לאדם שהורידו לא יד וזה כואב לו בהתחלה אבל בסופו של דבר הוא מתרגל...אז אני מודיעה לכם שיש דברים שאסור בתכלית האיסור להתרגל אליהם! לא יכול להיות שהמדינה שלנו תנסה להפוך את האזרחים שלה לאנשים בעלי מוגבלות בכפייה!

אחד בעלי העסקים שם סיפר על איך באחד הימים נכנס בן אדם שביקש ממנו להחביאו – ולאחר כמה שניות הגיעו כמה בחורים שחורים ו"דרשו" את האדם הזה כאילו אנחנו בסודן או אריתריאה! הוא בתגובה אמר להם- באומץ רב- שבמדינה שלו לא יכנסו אליו לחנות אנשים בעלי כוונות זדון אלא רק אנשים בעלי כוונת טובות! ואת המינימום הכול כך חשוב הזה צריך בוודאי  צריך לדרוש מאותם אנשים שמנהלים לנו את המדינה - ועל הדרך גם את החיים שלנו! לפני שאתם מכניסים לפה אנשים תבדקו את הכוונות שלהם – שהרי זוהי חובתכם לשמור על המדינה הזאת ועל האזרחים שלה!

כאן הבלוג שלי היה צריך להסתיים, אלא שבמשך כל זמן הכתיבה שלו ובמשך כל השבת שחלפה, גם הבומים מחרישי האוזניים לא פסקו לרגע, כרגיל...הרעש, הצעקות, הלימוזינות של אותם "פליטים" שמצפצפות לרגל חתונתם של ה"פליטים" שנמלטו על נפשם כדי להתחתן בארץ הקודש...אבל רעש מחריד אחד היה שלא הפסיק להרעיד אותי – הגיע ממועדון בלתי חוקי של מסתננים אריתראים שנמצא ברחוב שביל עכו. מועדון שפועל ללא היתר – ונמצא נגדו צו סגירה והריסה שכמובן לא נאכף ע"י הרשות המקומית הכה יכולה שלנו. כשאני מתקשרת למשטרת ישראל לדווח עליו, על הרעש שלו שמרעיד למרחק של קילומטרים, אני צריכה להסביר למשטרה איפה נמצא הרחוב - שכן הרבה כלל לא מודעים אליו. שביל עכו הוא רחוב ששרוע על סה"כ 800 מטרים. הוא מתחיל מתוך השוק ירקות שנמצא על רחוב שדרות הר ציון שהוא הרחוב הראשי של מדינת התחנה המרכזית וממשיך עד רחוב צ'לנוב, כשההוא מקביל בדרך מצד אחד לרחוב הגדוד העברי ומהצד השני לרחוב השומרון. שביל קטן ומזוויע. אני בטוחה שלא לזה כיוונו אותם אנשים כאשר קראו לו שביל עכו ולא לזה ייחלו, אבל כיום הרחוב הזה הוא אחד הרחובות המזעזעים ביותר שקיימים במדינת ישראל. ביום הוא משמש לכמה מוסכים, אך משעות אחה"צ הוא משמש לעשרות נרקומנים וזונות, שיכורים ועבריינים - לעשות את כל מה שעולה על רוחם. מועדון האריתראים הזה לא סתם מרשה לעצמו להרעיד את השכונה כולה – זה כי הוא יודע שאף אחד לא ידע מאיפה זה מגיע ואף אחד גם לא ירצה להגיע. חבל לה למדינת ישראל שנותנת לכל כך הרבה שטחי הפקר להיווצר כשאין לה שליטה עליהם, כשרק השבוע הוכרז על .HIVמצב חירום הוכרז בדרום תל אביב בגלל התפרצות  

ופצצת הזמן ממשיכה לתקתק...תיק תק, תיק תק...

...פליטים" שלא מצליחים לגמור את היום"

בדרך לעוד שבוע של הישרדות

מאי.