שבוע 18 – "דואר ישראל"?! דואר אריתריאה אולי..."

השבוע הגעתי לדואר בתחנה המרכזית החדשה בת"א - מכיוון שללכת לדואר בתחנה המרכזית הישנה שברחוב פין המחריד, אני משתדלת להימנע בשביל בכל זאת להצליח לחזור בריאה ושלמה מביקור בדואר...

כשהגעתי לדואר ולקחתי מספר ראיתי שמופיע לי המספר – 098 ועל הצג ראיתי 18 – שאלתי את הפקידה מה זה אומר המספר המוזר הזה שלא מתאים לצג והיא אמרה לי שזה אומר שהתור שלי יגיע במספר 1098  וכי יש עוד 80 אנשים לפני – כשהרמתי את הראש מהפקידה שיושבת, לעבר ההמון בסניף הדואר הייתי בשוק – עשרות מסתננים אריתראים ובידיהם חבילות ,חבילות, של כסף ישראלי...לא יכול להיות חשבתי לעצמי, שפשפתי את העיניים כדי לפקס את עצמי שוב – והמראה הראשוני שלי לא הטעה אותי – עשרות גברים ונשים שמדברים בצעקות – עומדים גאים עם סטיפות של שטרות בידיהם...

כמעט שעה וחצי ישבתי בסניף הדואר הזה. יכולתי לקום וללכת (מה שבדיעבד הייתי צריכה לעשות) ולוותר על התור שלי לטובת דואר אחר בצפון ת"א שם התור היה נראה אחרת בוודאות, אבל ההלם היה חזק מדי בכדי לזוז וכל מה שיכולתי לחשוב עליו בכל אותו הזמן הזה, זה על הבושה של מדינת ישראל בכל הקשור לחוקים - שהיא כביכול משחררת ולא אוכפת בשיט! (כל עוד זה לא קשור ליהודים כמובן...)

רק לפני כמה חודשים פורסם בתקשורת כי התקבלה החלטה שאומרת - שמסתננים לא יוכלו לשלוח כסף אל מחוץ למדינת ישראל – הרשו לי לגחך עם עצמי...בזמן שמדינת ישראל עושה צחוק מעצמה ומתושביה ומאפשרת למסתננים – מהגרי עבודה אריתראים לשלוח טונות של כסף כל זה בזמן שה"חוק" הנאור במדינתנו לא אמור לאפשר להם לעבוד כי אין להם אשרת עבודה חוקית!

לידיעת ממשלת ישראל האכפתית: כלכלת אריתריאה חוותה צמיחה ניכרת בשנים האחרונות, שצוינה על ידי שיפור (תמ"ג – תוצר מקומי גולמי) באוקטובר 2012 של 7.5 אחוזים לעומת 2011. עם זאת, העברות עובדים מחו"ל נאמדו בחשבון עבור 32% מתמ"ג!

בשנת 2011, שירותים היוו 55% מתמ"ג שהם בעיקר שירותים פיננסיים הניתנים על ידי הבנק הלאומי של אריתריאה (הבנק המרכזי של האומה). מגזר הבנקאות המסחרית הוא רווחי ביותר מעסקות מט"ח.

שחיתות באריתריאה היא שיטתית ברמות הגבוהות ביותר של ממשלה וכוללת שחיתות על ידי מפלגות פוליטיות מפלגתיות ואנשי צבא ומודיעין. הם מנהלים את העניינים באמצעות מנגנונים פורמאליים ולעתים קרובות בלתי חוקיים שכוללים - אנשי הברחות, סחר בנשק, הלבנת הון וסחיטה באיומים. נהלים כספיים חריגים כאלה כוללים הטלה "מס פזורה" ובנתינים זרים מאריתריאה ממוצא אריתראי המתגוררים בחו"ל - זה עוזר להסביר כיצד מדינה ענייה כמו אריתריאה מצליחה לקיים תמיכה במגוון של קבוצות אופוזיציה חמושות ברחבי האזור!

...דואר ישראל?! דואר אריתריאה אולי

בעיקרון, 32% מהכלכלה של מדינת אריתריאה נובעת מאזרחים שעבדו בחו"ל ושולחים כסף הביתה ישירות לבנקים בבעלות הממשלתית. אבל תרומת התמ"ג הכוללת היא בעצם רבה – הרבה יותר בשל רווחי מטבע חוץ מעסקות אלה - בתוספת מס מיוחד שהם גובים, כאשר הכסף נשלח הביתה לאריתריאה - כך בעצם התוצר הריאלי מעובדים בחו"ל הוא סה"כ 55% - מאנשים שעבדו בחו"ל, מה שמוכיח שממשלת אריתריאה בוודאי לא רוצה שהתרומה הכספית לעושר הזה תיפסק! ממשלה שגם ככה כבר מושחתת ומעורבת בהברחת אנשים, סחר בנשק, הלבנת הון וסחיטה באיומים – מקבלת למעשה רווח עצום מהאנשים - שהעולם רוצה להגדיר כ"פליטים" שנכנסים לישראל דרך סודאן. מדינת ישראל וממשלתה עוזרות למסתנני עבודה לא חוקיים מאריתריאה לתרום לשחיתות בבית באריתריאה ולטרור שבחלקו הגדול מופנה כלפי אותו עם ישראל!

אני חושבת עם עצמי... ביטחונה של מדינת ישראל אמור להיות מאוד חשוב לא?! משטרת ישראל הרי, כל כך עסוקה ברדיפה אחרי אינספור פושעים מכל מיני סוגים – איך זה יכול להיות שנכנסים למדינת ישראל אנשים שהעבר הפלילי שלהם לא נבדק – ממדינת אויב מוסלמית שחוקי השריעה שולטים שם, שאחוזי - הפשיעה, האונס, האלימות כל כך גבוהים – שלא נספרים כלל – מכיוון ששם זוהי דרך החיים בעצם.

באריתריאה על פי רוב, גיל הנישואין לבנות הוא 8-15 ולנערים 12-15. נישואין מוקדמים בכפייה הם דבר נפוץ. בסקר דמוגרפי ובריאותי של שנת 2002 נמצא כי 9% מנשים נשואות כיום באריתריאה היו באיחוד פוליגאמי (נישואין עם בני זוג רבים) לעומת 7% בשנת 1995. אונס ע"י גבר/ בן-זוג/בעל - אינו בלתי חוקי! מילת נשים – חיתוך איבר המין הנשי, הוא דבר נפוץ ומקובל באריתריאה! ואת האנשים האלה אנחנו מכניסים למדינתנו – לערינו – לשכונותינו – ומקווים לטוב, בזמן שרמת הפשע בכל מקום שבו הם נמצאים - עלתה פלאים ובמקום שקט שורר הפחד והאימה!

"אין כל ספק שאנו כפופים למניפולציה ברורה על ידי מהגרי עבודה מאריתריאה שמנצלים את חוסר יכולתנו להבחין בין הולכי הדרך בשערינו ושלפחות אלה שעזבו את ארצם באופן חוקי ניתן לגרש מייד! האם אנו מצפים ממסתננים לומר שהכול טוב במדינה שלהם או להודות שהם הגיעו

 -Y NETכדי להתפרנס ולשלוח כסף הביתה? " – כך נכתב במאמר ב-

ע"י גל לוסקי שקיבל אות הוקרה מנשיא ארה"ב ביל קלינטון על הצלת חיי אדם.

http://www.ynetnews.com/articles/0%2c7340%2cL-4019232%2c00.html

ואותי מעניין מה היו אומרים על כל זה יצחק שמיר ומאיר שמגר - זיכרונם לברכה, שלחמו בפלמ"ח ובלח"י למען עצמאותה של מדינת ישראל בזמן שלטון המנדט הבריטי והיו בין רבים וטובים שהיה כלואים במחנות מעצר בריטיים באריתריאה. האם לאחר שקיבלו את עצמאותה של מדינת ישראל חלמו שיבוא יום ואותו אויב אריתראי שכלא אותם מתחת לאדמה יכנס לגבולותיה של מדינתם ויכבוש אותה אט אט בצורה חולנית ומפחידה.

השבוע אמר ראש ממשלת ישראל – מר בנימין נתניהו, שהוא סגר את הגבול  - או!!!  באמת תודה רבה לך מר ראש ממשלתי היקר שהחלטת ברוב טובך, אחרי שערים שלמות זועקות מסבל וחרדה לסגור את הגבול של מדינת ישראל מפני מסתננים אלימים ופושעים!

אמרת גם שכל מי שיעבור עכשיו את הגבול יוכנס מיידית לבית מעצר! אז מה ההבדל עם אלה שכבר נכנסו?! האם הם הגיעו על מרבד הקסמים?!

בזמן שאתה לוקח את הזמן מר בנימין נתניהו, ונותן לשר הפנים שלך לשחרר הצהרות לא מגובות כאילו ממשלת ישראל היא משחק שש בש, כל משרד פנים בכל עיר נתונה כיום מוצף כל בוקר באלפי מסתננים הדורשים אשרת עבודה – ומנסים להיכנס בכוח כדי לקבל את החותמת הסופית שלהם להשחתת מדינת ישראל - עם עשרות מקרי אלימות מזעזעים שמתרחשים מדי יום - ביניהם אפילו מסתננת אלימה שתקפה אזרח באשדוד... http://rotter.net/forum/scoops1/15807.shtml

כן כן גם אותם "פליטות"- הן אלימות בצורה שלא משתמעת לשתי פנים ואני יודעת את זה כי חוויתי את זה על בשרי...

רק השבוע שוב התמלא רחוב מוכר בתחנה המרכזית הישנה בניידות ואמבולנסים לאחר שריפה קשה שפרצה בבניין, כי מסתנן אריתראי שיחק בלוח החשמל; כשהוא שיכור הוריד והרים את השלטר כמה וכמה פעמים עד שהלוח ניתץ ופרצה שריפה.

!מדינת ישראל הפעילה על עצמה - מנגנון השמדה עצמי

אז בזמן שהשטח בוער מר ראש הממשלה, אנחנו נמשיך לנסות ולכבות את האש עד שתתעורר! בוקר טוב ראש הממשלה – האם נזכרת לדבר על המסתננים כי זמן בחירות הגיע? האם עכשיו מישהו מתושבי השכונות האומללים מעניין אותך או שזה עוד ספין תקשורתי כדי לקבל עוד כמה קולות ולהשתיק אותנו עד הבחירות הקרבות?!

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

שבוע 17 – "המסתנן ממסתנן פטור"

הדירות החצויות בבניין שלי שמאכלסות עשרות מסתננים אריתראים שבאים והולכים 24 שעות ביממה, שוב התרוקנו השבוע לכמה דקות בודדות. בין אותן דקות ביקשתי והתחננתי לפני המתווך שמביא דיירים פוטנציאלים (מסתננים סודנים ואריתראים) לבוא ולראות את הדירה, שינסה להביא אנשים אחרים שלאחר חודש של שהייה לא תגיע בעקבותם משטרה ואני אוכל לצאת מדלת ביתי בלי גז מדמיע מוכן ביד – הוא ענה לי בתשובה: "מאי, אין עסקאות. אין אנשים שרוצים לבוא ולגור פה – כולם מפחדים. אף אחד לא רוצה". לאחר יומיים ראיתי אותו מגיע עם שתי עובדות זרות – פיליפיניות תושבות העיר, שמדברות עברית שבורה. לאחר שראו את הדירה אמרו לי שלום ביציאה; כשאמרתי להן – נו מה חשבתן? ענתה לי אחת מהן –" למה אין אור במדרגות – אני לא יכולה – סודני יעשה לי סכין בבטן במדרגות – ואוי ואבוי..."

אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מצחיק...הדבר היחיד שהיא חשבה עליו כשהיא ראתה שיש חושך במדרגות זה סכין בבטן מסודני – ולא בכדי. הקהילה הפיליפינית ב"מדינת התחנה המרכזית" מזמן נדם קולה. אותה קהילה שאני מכירה היטב, שהייתה אוהבת לצאת, לבלות לשמוח לרקוד, היום מסתגרת בביתה החל מ - 17:00 אחה"צ ומעבר לכך מפחדת להרים את הראש כשהולכת ברחוב. איפה כל ארגוני "זכויות האדם" אני שואלת את עצמי – לא איתם כמובן -  כרגע זה העובדים הפיליפינים לא משרתים את האינטרס האנטי ציוני שלהם – כרגע לא משנה מה עושים להם המסתננים הסודנים והאריתראים – הם משרתים את האינטרס האנטי ציוני האמיתי – הרבה, הרבה, הרבה יותר טוב!

ההפקרות היא כבר מוחלטת לחלוטין! רק השבוע התראיין סופר שפרסם ספר שני על בעיית ההסתננות ודיבר על כך ברשת ב',  שם אמר שהבין ממשטרת ישראל – שגם אם מגיע דיווח על רצח או אונס שבוצע ע"י מסתנן סודני או אריתראי – תגובת המשטרה תהיה שזה יהיה כמו לחפש מחט בערימת שחת.

רק היום התבשרנו על עוד מקרה מזעזע מני רבים, שבו ניצלה בנס נערה שעברה באזור והותקפה ע"י מסתנן אריתראי שניסה לשדוד ולאנוס אותה – בגלל תושייתה העזה וצעקותיה החזקות שמעה אותה ניידת משטרה שהגיעה למקום והצליחה להצילה ולעצור את המסתנן האריתראי. נס. אתם לא יודעים כמה מקרי אלימות קשים מתבצעים מדי שעה באזור החולה של דרום ת"א שלא מדווחים ולא ידועים. על מה מחפים? למה מחכים? לאינתיפאדה שתשמיד את מדינת ישראל מבפנים?! האם באמת כולם חושבים שזה יישאר מקומי?!

...זה לא ישאר רק בדרום ת"א

ביום ראשון האחרון פורסם המקרה על מסתנן אריתראי שנעצר כאשר גנב אופניים ממסתנן אריתראי אחר – שהודה שהוא בעצמו גנב את האופניים האלו – איפה מדינת ישראל כשהיא עומדת מהצד ומביטה במציאות הבזויה שנרקמת לנגד עינינו ויוצרת מדינת עולם שלישי בלב ת"א?! האם ידעתם שעל עבירה פשוטה שמבצע מסתנן הוא משוחרר – מכיוון שאין מספיק כוח אדם ומערכת המשפט פשוט לא יכולה להתמודד עם העומס?! האם ידעתם שאזרחי מדינת  - ישראל מופקרים לאוכלוסייה פושעת שהולכת ומתרבה בלב ת"א ומבצעת פשעים ועוד פשעים ועוד פשעים – ללא שום אכיפה! רק השבוע פורסם על מסתנן מאריתריאה שנחשד בתקיפה חמורה של אשתו לשעבר של חברו וחברתה. לפי החשד, הוא גם איים שירצח אותן לאחר שישתחרר. המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו, אך לא הביאה את החשוד לדיון שנערך בבית המשפט ובתגובה טענה ההגנה כי מדובר במעצר לא חוקי. התוצאה – הוא שוחרר משום שלא הובא לדיון בבית המשפט! ועוד אנשים מבקשים ממני להיות "פוליטקלי קורקט" – אז כמו שאמרה לי אחת מתושבות השכונה שעוד ממשיכה להילחם למען חיים נורמטיביים במדינת דרום ת"א – "פוליטיקלי קורקט לא-  אבל אולי "פוליטקלי קלוקל"!

השבוע התקיימה הקרנת הסקט – "שקופים" סרט על הסיפור הכואב של אסתר גלילי ז"ל שנרצחה ע"י רוצח מתועב מסודן. אולם "בית דוהל" בבית דני שבשכונת התקווה התמלא אנשים. כל תושבי השכונות הגיעו כדי לתמוך ולשתף את הכאב. להקרנה הגיעו עוד כמה אנשים. אנשים שכנראה עניין אותם לראות את הצד "האקזוטי" של "מדינת דרום ת"א" המכוערת. אנשי - רוח כמו גדעון לוי, ירון לונדון ועוד. גדעון לוי אדם הומאני בפני עצמו  - שכנראה בגלגול הקודם היה צב או משהו דומה – שלא היה יכול להוציא יותר מדי הברות ולכן בחייו האלו החליט למרוד ולהוציא רק דברי הבל ופיח מפיו. המילים שאמר במאמר בזוי והזוי בעיתון "הארץ" "הדמוקרטי" -  הן כל כך לא ראויות שלא אתייחס אליהן אפילו פה – כי לתת עוד במה לאנשים נבזיים ונלוזים כמוהו אני לא אעשה – אבל היה מאוד מעניין לראות איך התנדפו אותם הומאניים מיד כשנגמר הסרט אל עבר המכוניות המפוארות שלהם כדי שיוציאו אותם מהר מעבר לגבולה של "מדינת דרום ת"א" המסריחה והמטונפת, אל עבר הצפון הנוצץ.

למחרת אותו ערב גילינו להפתעתנו  - תושבי השכונות  את "הספא של לוינסקי". אוהל ענק שאמור לתת לפחות 50 מיטות – למסתננים בלתי חוקיים שהגיעו לארץ. באוהל גם אמורות להיות מקלחות, שירותים, אוכל ועוד. כל זה כמובן בחסות ארגוני שמאל קיצוני – בתמיכתה הנלווית של עיריית ת"א. הקמת האוהל בלב גן לוינסקי – אוהל שנסגר בשנה שעברה באמצע עונת החורף מכיוון שאירע שם אונס אכזרי וחמור של מסתננים בנרקומנית אומללה שהייתה במקום – מהווה עוד ציון דרך לעובדה שנכבשנו בעירנו! אותה גינת לוינסקי שנקראת על שמו של הסופר הציוני  - אלחנן ליב לוינסקי – שכואב לי לחשוב מה הוא חושב כשהוא רואה מלמעלה על הזוועות שמתרחשות בגינה ורחוב הנקראים על שמו, שכיום במקום שיהיו שם ילדים שמחים (מחזה נדיר לראות שם) יש שם אלימות קשה מכל סוג – וכמובן במקביל חתונות מרובות של כביכול "פליטים" מסודן ואריתריאה, והשאלה היחידה שיש לי היא למה פה?! למה לא להקים מאהל גדול של רחמנות והומאניות גם בכיכר המדינה?! למה לא בשדרות רוטשילד – או כיכר רבין?! למה אם יבנה שם אוהל של רק 5 מסתננים – תוך 4 דקות יגיע שיטור יס"מ שיפנה אותם על המקום – בציווי של "עיריית צפון ת"א" הנכבדת כמובן! מה זו האפליה והצביעות הזאת?! למה להפיל את אותם מסתננים על אוכלוסייה ספציפית אחת – שחלשה גם ככה! 

אתם צריכים להבין דבר אחד - אין לי שום דבר נגד אף מסתנן – לא מסודן לא מאריתריאה ולא משום מדינה אחרת – למרות שיש לי בעיה חמורה עם העובדה שהם יורקים  - תרתי משמע – על האדמה אליה הם נכנסו מהרגע שהגיעו לפה – אבל זה נושא אחר – הטענה האמיתית שלי היא כנגד ממשלת ישראל – ועיריית ת"א – שמתעלמת ומפנה עורף לעבר בעיה שהולכת להתפוצץ לה כמו חומר נפץ סופני בפנים!

!מחנה אוהלים - רק בדרום ת"א

השבוע יצא לי לדבר עם בחור צעיר שסיפר לי שבספר הכוזרי ר' – מדמה יהודה הלוי את עם ישראל ללב ואת שאר העמים לשאר האיברים וזה כי כמו שהלב רגיש לכל דבר שמסכן אותנו  - ככה עם ישראל מרגיש בנשמה פנימה את הדברים אותם הוא צריך לתקן...ואחד מהדברים האלה בעיני אותו בחור, בעיני ובעיני הרבה תושבים אומללים היא אותה תופעת ההפקרות הבזויה – של מאות אלפי תושבים עם כניסתם של מסתננים רבים שהרסו את מהלך חייהם של אנשים רבים, ולצערי עוד יגיעו לפתח ביתם של כל תושבי מדינת ישראל שחושבים שאליהם זה לא יגיע.

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

שבוע 16– "קפה דובנוב"

הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חושבת  לא פעם לא פעמיים ולא שלוש על איך להתלבש לפני שאני יוצאת מהבית, ומה ימשוך פחות תשומת לב...האם לשים שרשרת, טבעת או לא? האם לאסוף את השיער או להשאיר אותו פזור...שאלות לא ממש הגיוניות, במיוחד כשהן נובעות מהסיבה היחידה של – האם זה ימשוך תשומת לב לתקיפה נגדי פחות או לא? ולא סתם כי אני משתעשעת מול המראה... לרוב כשאני מספרת על זה לאנשים הם לא מאמינים לי וחושבים שאני ממציאה - זה עד שהם מגיעים לשכונה שלי, אז כבר אפשר לראות איך כל שפת הגוף שלהם משתנה איך האיברים מתכווצים...שם אתה כבר רואה שהתיק שלהם נצמד חזק לעבר הגוף והם מעדיפים ללכת בלי מאשר עם... אני כבר רגילה לזה, אנשים אחרים לא. מה שתמיד נתן לי את ההרגשה שרוב הסובבים אותי לא מבינים מה עובר עלי ואת המציאות המעוותת של השכונה שלי וזה למה העציב אותי מאוד לראות השבוע חבר משפחה שהגיע לביקור בביתי שכנראה לא הראה את ההלם שהוא חווה כשהגיע לפה, אבל זה בהחלט השפיע עליו כי לפני שיצא מביתי כשהוא החליט להשאיר שקית קניות יפה שהגיע איתה מאשר ללכת איתה ברחוב. זה היה לי עצוב. עצוב מאוד – ההבנה שאפילו ללכת עם שקית קניות שקנה רק לפני כמה זמן הוא מפחד, מכיוון שהשקית יפה מדי ואולי זה ימשוך תשומת לב. למה הגענו? האם אני באמת חיה מציאות כזאת מעוותת?! האם כל העוברים והשווים שעוברים ליד מתעלמים ומקבלים בהסכמה רופסת את הזוועה?!

מי שקרוב לפעילות אותה אני עושה, וודאי יודע על הדלקת נר שלישי של חנוכה שקיימנו תושבי השכונה ופעילים בגינת לוינסקי - "הנפלאה" השבוע. רוב הציבור מן הסתם לא יודע, כי למה שמשהו שקשור לתושבי השכונות יזיז למישהו בתקשורת אלא אם כן זה קשור למשהו שאפשר להגיד כנגדם...

הדלקת הנרות הייתה מרגשת, מעצימה – אפילו שהיינו מוקפים בטינופת, סירחון עז שבקע מכל עבר ובאנשים שהגיעו לתקוף אותנו על כך שאנחנו בכלל קיימים. הסתכלתי על אותם פעילי שמאל, לוחמי זכויות אדם ולא הבנתי מאיפה השנאה הכול כך עזה שיש להם כלפי תושבי השכונות האומללים. למה הם מוותרים כל כך מהר על הזכות שלנו לחיים נורמאלים ומעדיפים לקדם מציאות של כאב וסבל, במיוחד עבורינו. מעניין. אחת מאותן פעילות טובות הלב הייתה השחקנית - שרית וינו אלעד – שבמהלך ויכוח לעיני כולם (כולל שוטרים רבים שהיו במקום) אמרה לי: " למה את עוברת פה בכלל?" כלומר – למה אני מרגישה שיש לי בכלל את הזכות לעבור בגינה שמתחת לביתי, בשכונה בה גדלתי מאז ומתמיד. עוד כמה פעילים נאורים אמרו לי שאני מבצעת פרובוקציה בכך שהגעתי לגינה להדליק נרות! שמעתם את זה? כאן במדינת היהודים, מרכז הארץ, אמצע ת"א – אני בגינה מקומית – מדליקה נר שלישי של חג החנוכה – מבצעת פרובוקציה? חחח

היה מצחיק מאוד לראות מהצד איך אחת מפעילות השמאל שצרחה לעברינו פאשיסטים – לבושה במעיל אדום עז – ניסתה לדבר עם אחד מהמסתננים כשהוא ירק עליה והמשיך ואמר לה  בעברית צחה – סתמי תפה! את זה לא רבים ראו, גם לא המצלמות...היא ניגבה את היריקה מפניה והמשיכה הלאה- מתעלמת ממה שקרה...

הארה גדולה הייתה לי באותה רגע! לא מה משנה מה יראו אותם הפעילים לנגד עיניהם, מה ידעו – אם האמת תהיה מוצבת לנגד עיניהם הם יתעלמו ממנה! כמו אנשים שטופי מוח לחלוטין. עצוב...

!זכותינו הבסיסית להדליק נרות בחג החנוכה

בחדשות השישי של מהדורת ערוץ 10 השבוע לקח המנחה, ניב גלבוע, שהוא גם מבקר מסעדות ידוע, את חברת הכנסת זהבה גלאון לארוחה. גלאון ביקשה ללכת ל"קפה דובנוב" -  שלטענתה הוא המקום שלה שהיא הכי אוהבת ורק שם היא רוצה ללכת לאכול. כשסיפרה על למה היא אוהבת את "קפה דובנוב" היא אמרה שבזמן שלשכות השרים היו בצפון ת"א היא הכירה את המקום והתאהבה בו, זה במילותיה: "לפני שנהיינו עניי יותר ועברנו לדרום ת"א"...

אני בהחלט משתתפת בצערה של חברת הכנסת גלאון שהיא צריכה להיעשות ענייה לכמה שעות בכל פעם שהיא נמצאת במשרד בדרום תל אביב, אבל תני לי לבשר לך חברת הכנסת גלאון שהיית ענייה עוד הרבה לפני. בדעות שלך, בצרות האופקים שלך, בעניות דעתך האומללה. אמרת למנחה ניב גלבוע - שיש חברי כנסת שאת לא יודעת מאיפה הם באו לנו – כמו אחת ששופכת מים על מישהו אחר- אז גברת גלאון, אני לא יודעת מאיפה את באת לנו?! אחת ששופכת זימה וזוהמה על הקונספט - נאמנות למדינת ישראל, אחת שמעדיפה כל אויב על פני אזרח יהודי, אחת שמביישת את המושג חבר כנסת!

השבוע ב – יום ג', ה -18.12,  תתקיים הקרנה של הסרט – "שקופים", סרט שברובו מבוסס על קורין גלילי ביתה של אסתר גלילי ז"ל, שנרצחה על ידי מסתנן סודני מתועב, על לא עוול בכפה. להקרנת הסרט אמורים להגיע תושבי השכונות שמכירים את הבעיה והמציאות הקשה מקרוב וכמו כן פעילי שמאל ביניהם פעילי עמותות למען מסתננים אשר מצדיקים את הימצאותם של אותם מסתננים בלב שכונותינו ואף נלחמים למען הישארותם – תוך כדי התעלמות גורפת מסבלם של תושבי השכונות. הם אפילו אמורים לנאום ולשאת דברים. מעניין? מכעיס?!  לא  -ממש כי לפרובוקציות הפוגעניות והעלובות של אותם "חסידי אומות עולם" כבר התרגלתי, אבל לבוא למקום ולהגיד נכון רצחתי – אבל גם ירשתי – זה כבר עובר כל גבול! חלק גדול ממני רוצה לקרוא להחרמה של האירוע הזה – כי לתת לגיטימציה לפעילי שמאל קיצוני וביניהם זהבה גלאון, שישבו במקום בו מוקרן סרט על בת ונכדה שנותרו לבדן בעולם לאחר שאמן וסבתן נרצחה ע"י רוצח נבזה שבעוד כמה שנים ישתחרר מהכלא ויוכל להמשיך את חייו – לשבת לצד אותן צבועים וצבועות שנלחמים למענו ולמען שכמותו – זה פשוט לא בא וחשבון – הרי איך זה יכול להיות שישב זאב עם כבש? ומצד שני, חלק אחר שבי לא יכול שלא לקחת חלק באירוע למען קורין גלילי ביתה של אסתר גלילי ז"ל  - ולא להרשות להפקיר את זכרה. איזו עזות מצח מצד זהבה גלאון וחבריה שמעזים להגיע להקרנת סרט שכזה אחרי שהלכו וצעקו בכל מקום אפשרי שאין זכות לתושבי השכונות זכות לזעוק, שהם שקרנים, שאותם מסתננים גונבי גבול הם רק פליטים אומללים שלא חטאו בכלום – ואנחנו גזענים ברבריים. בושה שהם מגיעים, אך הבושה היותר גדולה שהיא שיש מישהו שמקבל אותם – אבל אני מבינה למה...יש עוד כמה מתושבי השכונות שמאמינם שאותה זהבה גלאון וחבריה יראו יום אחד את האור – במיוחד שהאמת ניצבת ממש מולם, אבל אחרי שראיתי את אותה פעילת שמאל במעיל האדום, מנגבת את היריקה מפניה בחוזקה וממשיכה הלאה כאילו לא קרה כלום הבנתי שזה לעולם לא יקרה. ולכן אני קוראת לכולם להגיע להקרנה של הסרט הזה ולהוכיח לעצמינו שהשכונות עוד שלנו ולא ניתן למקרה של אסתר גלילי ז"ל להוות עוד מדרגה של צביעות לאותם צבועים, בכדי להראות כאילו אכפת להם, כשבדיוק ההפך הוא הנכון. כי אף אחד מהם לא ילחם את מלחמתה של הבת קורין שנלחמת עבור זכויותיה היום כאשר נותרה ללא אימה, וכאן חשיפת הצביעות שידועה לכל! כי זהבה גלאון וחבריה יודעים הכי טוב לשבת ב"קפה דובנוב" ולצעוק בקול דוחה –" שוויון וזכויות" – בזמן שהם לא יודעים את הבסיס של המילה אי שם מעבר לחומות בית הקפה הכי צפוני בת"א.

!במדינת דרום ת"א - אין זכויות

רק השבוע פורסם איך אחרי שהגיעו ילדים אפריקנים לביקור במועדונית בשינקין כחלק ממסגרת הלימודים בנושא אפריקה, מהומה פרצה בקרב הורי הילדים שחששו מהעובדה שילדיהם הרכים יתרועעו ביחד עם ילדי מסתננים מאפריקה, מפני הפחד מהידבקות במחלות. במייל ששלח הורה מתנגד לכלל ההורים נכתב: "מאוד היינו שמחים ורוצים לעזור לילדים שהוריהם הגיעו 'מהיבשת הרחוקה' והיינו מוכנים לתרום צעצועים, משחקים, בגדים ואף מעבר, לו רק התבקשנו לכך... לא ברור איך הילדים שלנו יוכלו לעזור לילדים האלה ואיך ביקור ילדים ממוצא 'אפרו' בגן שלנו יתרום להם משהו".

עוד אמר אחד ההורים: "אינני רוצה שבתי הקטנה תתרועע עם ילדי פליטים מאזור התחנה המרכזית שאינני יודע מה מצב בריאותם, זו זכותי וחובתי לדאוג לילדתי ולשלומה".

אתם יודעים מה, עם כל הצביעות שבעובדה שאני כבר יודעת הרבה זמן – שאת "השינקינאים" שום דבר לא מעניין עד שזה לא מגיע לבית שלהם, אני מבינה את אותו הורה. הוא דואג לילדה שלו. רק מה שאני לא מבינה זה, שהוא חושב שהאוויר המזוהם יישאר רק באזור התחנה המרכזית ולא יגיע לשינקין בסופו של דבר. האם זו אינו זכותך וחובתך לדאוג גם לילדי התחנה המרכזית היהודים – האמת שלא. זו אמורה להיות זכותה וחובתה של מדינת ישראל – הבעיה רק שהזכויות של ילדי התחנה המרכזית לא מעניינות ואף פעם לא עניינו את מדינת ישראל אבל החובות של הוריהם כן. אז עכשיו ילדי המסתננים הגיעו לביקור בגן "שינקינאי", בקרוב כל אותם ילדי מסתננים והוריהם יגיעו לכל מקום במדינה – מה לעשות זה מה שקורה עם ריבוי טבעי שכבר עכשיו מהווה 10% מהלידות בבתי החולים בארץ. בהצלחה לך מדינת ישראל – בהצלחה רבה – את תצטרכי אותה – כולנו נצטרך...

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

שבוע 15 – " נס גדול היה לנו פה?! "

כפי שרובכם מבינים הבלוג הזה נכתב לכם במוצאי שבת, אבל להרגשה של שבת עצמה לוקח זמן לעבור. את הבוקר שלי היום קיבלתי עם תופי ענק שדופקים למשמע חתונה של מסתננים אריתראים ברחובות השכונה...אותם "פליטים אומללים" שכנראה היו צריכים להגיע לארץ הקודש בשביל להינשא.

צעקות ברמקולים מלוות את כל שעות השבת, ושכפותחים חלון כדי לנסות לברר מאיפה הרעש מגיע, בכדי להתקשר למשטרה, אי אפשר אפילו לנחש מרוב כמות הרעש; אם זה היה אזרח יהודי אני בטוחה שכבר מזמן היו מגיעים אליו ומאתרים את מקור הרעש המחריד. מעבר לחלון ביתי אני רואה אם, דתייה אדוקה, שומרת מסורת שיצאה כרגע מאחת הכנסיות המאולתרות בבניין שלי עם תינוק על גבה ועוד שני בנים בוגרים שמביטים בה, משתינה בתוך כניסת הבניין שלי. היא לא שיכורה וגם לא מסוממת, גם לא ממש נראית כמו פליטה, אבל הסרט הלבן היפה לראשה מרמז על המסורת האדוקה שאליה היא רוחשת כבוד כה רב - בזמן שהיא משתינה על הרצפה באמצע כניסת בניין, אל מול ילדיה המביטים אליה בהערצה. בכלל אני רואה את כל אותן "פליטות" - כולן בהריון דרך אגב כשלצידן עוד שניים שלושה ילדים לפחות ואני לא יכולה שלא לחשוב על המשפט – "זכור את אשר עשה לך עמלק..."

(בסיפור על שאול והשם מסופר כי ביקש השם משאול להרוג את אלו שנשארו מעם העמלק, אך שאול ברחמיו עליהם אמר לו: " למה? הרי הם לא עושים כלום, לא מזיקים, לא מפריעים לאף אחד, מסכנים" ולמרות שהפציר בו השם הוא מאוד ריחם עליהם והחליט לא להורגם...

בדיעבד הסתבר לנו שאותו קוצץ עמלקי הוא אותו עם מוסלמי ענק שכיום כל מאודו – הוא השמדת מדינת ישראל! כך עוד עתיד להתרחש עם אותם מסתננים מוסלמים קיצוניים שפלשו אל מדינת ישראל! מאותו קומץ שאנחנו כיום מרחמים עליו תקום על מדינת ישראל אינתיפאדה שלמה של אויבים שישמידו את עם ישראל מתוכו! אך איתו כבר לא נטכל להתמודד! אם לא נעשה משהו במהירות הבזק, ונעיר את התרדמת ששוקעה בה מדינת ישראל המצב ילך ויחמיר בצורה שאף אחד לא מתאר לעצמו!)

כל אותו זמן כשאני מביטה מחלוני, מזועזעת כתמיד, אני נזכרת בשכן שלי, בן ה- 17 שלא מזמן אמר לי ביום שישי לפני כניסת השבת: "יוה איזה דיכאון, הגיעה שבת, עכשיו אין לאן לברוח מהם..." משפט עם מילים כל כך פשוטות וברורות שמציגות מציאות כל כך עגומה.

...שבת בסדום תל אביב

השבוע יצא מתחת לביתי בשעת לילה מאוחרת בן משפחה, לאחר שחזרנו ביחד מחתונה משותפת באשקלון. את המקום הוא עזב במונית לאחר שהחליט להקפיץ בדרך גם אדם מבוגר  כבן -85 שהיה צריך לחזור לרחוב בשכונה ולא רצינו שילך לבדו. אותו בן משפחה, אדם מאוד אחראי, הבטיח שיתקשר אלי ברגע שיגיע לביתו שבנווה צדק. השעה הייתה 1:30 לפנות בוקר והנסיעה לביתו לא הייתה צריכה לקחת יותר מ-10 דקות. לאחר שלא קיבלתי ממנו שיחת טלפון שמאשרת את הגעתו הביתה ניסיתי להתקשר עשרות פעמים. הטלפון היה מנותק, ובביתו לא הייתה תשובה. אחזה בי תחושת פחד איומה ומכאיבה. ובגלל שאני מכירה היטב את דוחות המשטרה לגבי השכונה לא יכולתי להירגע. לאחר שהגעתי לביתו וראיתי שאף אחד לא שם, החלטתי לחזור לעבר תחנת משטרת לוינסקי בכדי שיעזרו לי. כשהגעתי לתחנה ב2:30 לפנות בוקר עמד מאבטח בכניסה בגשם זלעפות ואמר לי שיש כרגע בתחנה שוטר אחד, אין ניידות בתוך התחנה, ואסור לו אפילו לתת לי להיכנס. כשאמרתי לו – איך זה יכול להיות, הוא אמר לי שברך כלל אף אחד לא מעז להסתובב בשכונה בשעה שכזאת...כשאני עומדת בגשם החזק מחוץ לתחנת המשטרה, כשהשוטר היחיד שנמצא בפנים לא מאשר לי להיכנס רק בכדי להתחבא מהגשם, הבנתי שאין לי ברירה אחרת חוץ מללכת לשכונה לבדי, אך לפני זה החלטתי להתקשר ל-100 ולהודיע להם שעל מצפונם יהיה מה שאני הולכת לעשות – שזו בעצם סוג של התאבדות. לשמחתי הרבה ביקשו ממני לחכות ואחרי 20 דקות הגיעה ניידת עם שני שוטרים  -מקסימים ואדיבים אני חייבת לציין, שסיירו איתי ברחבי השכונה. לבסוף התגלה אותו בן משפחה אצל חבר קרוב לביתו כשהוא מטעין את האייפון המפורסם של ימינו שהבטרייה שלו לא מחזיקה יותר מדי מעמד. אני התנצלתי בפני השוטרים כמה וכמה פעמים, אבל הטראומה שעברתי אותו ערב חידדה את לי את העובדה שכבר לעולם לא אהיה אדם רגיל. המראות שראיתי והדברים שחוויתי כאן בתחנה המרכזית השאירו אותי מודאגת ומיוסרת בצורה קיצונית אפילו שזה מודחק ברוב שעות היום. כשסיירתי עם השוטרים בניידת ברחבי השכונה בשעת לילה מאוחרת הייתי בטוחה שהגענו לגיהינום. גיהינום עלי אדמות. מאות מסתננים יושבים ברחוב, שיכורים, צועקים, אפילו המבט שלהם לתוך עיני כשאני יושבת בתוך ניידת המשטרה הבהיר לי שאנחנו – מדינת ישראל ולא רק תושבי דרום ת"א נמצאים בסכנת על! יש לנו מנגנון השמדה עצמי שמתרבה ומתחזק מרגע לרגע ובסופו של דבר ישמיד אותנו מפנים – סופית! מדינת ישראל טובעת ולא במלחמה-בגבולותיה, אלא בהכנסת האויב לתוכה!

אתמול התקיים מצעד "זכויות האדם" על ידי פעילי שמאל קיצוני. ואני מדגישה את הקיצוני, מכיוון שזו מילה שמשתמשים בה רבות כלפי וכלפי חברי הפעילים – שכל מה שעשינו עד היום זה לזעוק למען ביטחונה של מדינת ישראל והאנשים שחיים בה , לעומת אותם פעילי שמאל שזועקים למען זכויות רוצחים, מחבלים, טרוריסטים, אנסים ופושעים! אז מי הקיצוני?! אותם ארגוני שמאל שממונים ע"י ארגונים קיצוניים שלא מכירים בזכותה של מדינת ישראל בכלל להתקיים, בעוד אנחנו "ארגון ימין קיצוני" ממומן ע"י דבר אחד בלבד - והוא כוח האמונה!

...האם אלו אזרחי מדינת ישראל?! קשה, מאוד קשה להאמין

כשביקשתי במשך השנים מכמה וכמה חברי כנסת להגיע לגינת לוינסקי נתקלתי בסירוב; "צריך שיטור ואבטחה" אמרו לי...

אותה גינה שנבנתה למען תושבי השכונה...אנחנו לא צריכים שיטור כדי לעבור בה, אבל חברי כנסת – ברור!

ביום ב' הקרוב בשעה 17:00 אחה"צ יגיעו חברי הכנסת מיכאל בן ארי ואריה אלדד לגינת לוינסקי הידועה לשמצה, שבתוכה נמצא בית הכנסת היפה והאהוב שהיום משמש כמעין משתנה למסתננים. נגיע כולנו תושבי השכונות, תושבי המדינה, אנשים שאוהבים את המדינה ורוצים להילחם למען הביטחון ומהות שלה – נגיע כולם כדי להדליק נר שלישי של חנוכה דווקא במקום שכבר אין בו אור! בתקווה לנס גדול שיהיה לנו פה! כולכם מתבקשים להגיע ולהביע את תמיכתכם בתושבי השכונה שלא רואים הרבה אור במקום כל כך חשוך...!

בדרך לעוד שבוע של הישרדות,

מאי.

שבוע 14 – "ישראל סבבה..."

בשבוע האחרון ראיתי את התחקיר המזעזע והמחריד של ערוץ 22, על השפלת הקשישים, שמתרחשת כלפי קשישים אומללים ובני משפחותיהם מדי יום – עבור קבלת גמלת סיעוד. קשישים שבקושי יכולים לזוז, מתבקשים לענות על שאלות טיפשיות, לפתוח את פיהם כדי להראות את השיניים ואפילו להתפשט – כל זה בזמן שהבודק מזהיר אותם שמא לא יבכו - זה מפריע לו! לאורך כל הזמן שצפיתי בזה חשבתי על אותם לוחמי זכויות אדם הומאניים למיניהם;  איפה הם במקרים שבאמת צריך אותם? למה עבור הקשישים המסכנים הללו של מדינת ישראל - הם לא נלחמים ומפגינים? אולי, כי הם לא גנבו גבול של מדינה? או אולי כי הם לא היכו או שדדו? או אולי כי הם לא ביצעו אף מקרה אונס?

מעניין אותי לדעת למה מסתנני הגבול שעושים את דרכם כל הדרך לישראל, בהגיעם סוף סוף לנחלה (אותה בנו אבותיהם), לא שואל אותם אף אחד סדרה של שאלות אפילו לא סטנדרטיות  ורלוונטיות, שלא לדבר על משפילות כמו את קשישי מדינת ישראל...

ולמה לא בעצם?

הרי ישראל היא סבבה! אי אפשר לשכוח את המשפט המפורסם שאמר מסתנן אריתראי בחדשות ערוץ מסחרי גדול -  בתשובתו על למה בחר להגיע למדינתו הנפלאה – "יש פה עבודה, יש מקומות יפים, בחורות יפות, ישראל היא סבבה - למה לא לבוא לפה?

!ישראל סבבה

 

ובאמת אני שואלת את עצמי, למה שהוא לא יבוא לפה? ועל אחת כמה וכמה לא שלא יבוא למדינת דרום תל אביב, שהיא מדינה מופלאה בפני עצמה. שם במדינת דרום תל אביב אין חוקים ואין דרישות! מותר לעשות מה שרוצים...אפשר לאנוס, אפשר לשדוד, אפשר גם ללכת עירום באמצע הכביש – שהרי במדינת דרום ת"א למי שמכיר, אין גבול אפילו בין הכביש למדרכה הם מחוברים להם יחדיו ומי שרוצה לעבור שם צריך לקחת סיכון יתר, זה לא כמו ברחוב "שינקין" הנאור, אי שם ביקום המקביל אלינו, לא ולא – שם משפצים גם את המשופץ!

רק השבוע נחנך ברוב הוד והדר רחוב "שינקין" החדש והמשודרג בעלות של 140 מיליון ש"ח – לשם לא יגיעו מסתננים בזמן הקרוב...שם לא תראו סיורים של בני נוער מגחכים מבושה, עמותות שבאות לראות את הגבול אל מעבר לעולמם הצר, או תיירים סקרנים כמו בגינת לוינסקי הידועה לשמצה, כי שם יש גינות לילדים – כן כן חברים קראתם טוב – גינות לילדים! לא גינות למסתננים, לא לנרקומנים וגם לא ליצאניות – לילדים! מושג מופלא שכזה – אולי יוחנן דנינו מפכ"ל משטרת ישראל יסכים  איתי - ברוב עוזו כמובן - עם העובדה הפשוטה שגם אם מישהו לא עובד ומבלה את רוב זמנו בקרוסלה או נדנדה בגינת ילדים, זה לא אומר שכל האנרגיה, הכוח והמחשבה שיש בו צריכים להיות מופנים אל עבר פשיעה ואלימות – אלא אם כן כמובן, מפכ"ל המשטרה היקר מחפש להוריד לעצמו עוד מחשבה טורדנית ולפתור את הבעיה בכך שפשוט צריך לתת למסתנני הגבול - פושעים שנכנסו לעם ישראל - פרס על זה שנכנסו ולתת להם עבודה מוסדרת.

אני מנסה לחשוב עם עצמי ולנסות לתרץ בראש איך יכול להיות שמפכ"ל משטרה יגיד דבר שכזה?! במקום להפנות אצבע מאשימה לממשלת ישראל על המחדל הביטחוני העצום שבו הפקירה רבים מתושבי הארץ הוא מציע לתגמל אותם על הפשיעה האין סופית שלהם שהתחילה מהרגע שהסתננו שלא כחוק למדינה?! אז תן לי להגיד לך משהו מר יוחנן דנינו היקר, אני בטוחה שמונית לתפקידך כי היית ראוי לו ואני בטוחה שיש על סדר היום שלך דברים רבים, אבל אל תחפש לפתור בעיות בצורה מזלזלת ומהירה על חשבון מדינת ישראל, תושביה וביטחונם, - ותהיה אמיתי עם האמת שניצבת אל מול עיניך ועם הפיתרון הנכון אליו, ואל תנסה לעשות עבודה של חאפר בלנסות לסגור את העניין בצורה כזאת, כי זה יחזור למדינת-ישראל וגם למשטרת ישראל שאתה בראשה כמו בומרנג! כי רמת הפשיעה של המסתננים לא תפחת אם תיתן להם עבודה, להיפך, ברגע שהם יקבלו אשרת עבודה מוסדרת וכוחם כאזרחים במדינה יתבסס זה היום בו תאבד מדינת ישראל את צביונה היהודי וביטחונה הכה חשוב – לעד!

!לשמוע ולא להאמין

 

כפי שחלקכם יודעים תושבי שכונות דרום ת"א נעזרים רבות בשנים האחרונות בחבר הכנסת ד"ר מיכאל בן -ארי, אותו הזכרתי בבלוג הזה לא מכבר. לקראת הבחירות הקרבות החלטתי להירתם למען מפלגת "עוצמה לישראל" מפלגתם של אריה אלדד ומיכאל בן ארי, המפלגה היחידה שבין יתר נושאיה החשובים והמהותיים ביותר, שמה את נושא פלישת המסתננים למדינת ישראל  -כאחד מהנושאים העיקריים בה היא רוצה לטפל בכנסת הבאה. מי שמכיר את האנשים יודע שגם הרבה לפני היוודעם על הבחירות הקרבות, עמלו רבות למען הנושא ולמען מצוקתם ההולכת ומחריפה של תושבי הדרום.

במאמצי לקדם את המודעות לנושא התלוויתי לחבר הכנסת בן ארי למכללה האקדמית בתל אביב – אני חייבת לציין שלא הייתי מוכנה לקראת מה שנוכחתי לראות. האטימות המוחלטת של חלק מהסטודנטים, חוסר תרבות הדיבור והדיון שהתנהלו שם הייתה מבישה למדי, גם שסיפרתי את סיפורי האישי הותקפתי באמרות כמו - פאשיסטית וגזענית – ע"י אנשים שמעולם לא חיו דקה מהמציאות אותה אני חיה בדרום תל אביב וחיה כבר שנים רבות. אחד מרגעי השפל הגדולים ביותר באותו יום היה כשמרצה מן המניין עלתה וחוותה את דעתה עלינו באומרה שאנו צריכים להתבייש להיות יהודיים – בושה לאותה מרצה – שמתיימרת להרצות על ערכי הדמוקרטיה במכללה אקדמאית – בושה למדינת ישראל שיש בתוכה נגע כל כך זר של אנשים שחיים כביכול במסווה של דמוקרטיה אך הם בעצם דיקטטורה מושחתת מאין כמוה של שטיפת מוחות נמרצת.

מהמקום היינו צריכים לצאת מלווים בשומרים למרות שתומכים לא חסרו שם, אך היו כמה רגעים שלא האמנתי שאני בשטחה של מדינת ישראל וחשתי שאולי עברתי את גבול הקו הירוק אל עבר אנשים הרוצים רק ברעתנו וברעת מדינת ישראל. לא הופתעתי, אך עם זאת הופתעתי מאוד.

אני מודיעה כאן ועכשיו שאם לרצות להגן על עם ישראל, על ביטחונה, על הצביון היהודי שבה ועל הרצון לחיות כאזרחים חופשיים ושפויים – עושה אותי קיצונית אז אני קיצונית גאה.

בדרך לעוד שבוע של הישרדות...

מאי.

שבוע 13 – "הדרום סובל..."

בשבוע שעבר החלטתי שלא להעלות את הבלוג השבועי שלי על המצב במדינת דרום תל אביב, לא כי היה חסר על מה לכתוב חס וחלילה (יום שאליו אני מייחלת...), אלא כי החלטתי שלא לדבר על המלחמה שאנחנו עוברים מדי יום, כי יש מלחמה גדולה ומפחידה יותר עכשיו.

בכל ערוץ חדשות אפשרי לא היה מקום שלא שמעתי בו על מצבם של תושבי הדרום – על הפחד, הייאוש, החיים הבלתי אפשריים של מצב כוננות תמידי ולמרות ההבדל הגדול שאולי חלקכם תחשבו שיש, לא יכולתי שלא למצוא הקבלה לכל רגש שדיברו עליו תושבי הדרום.

כל מה שתושבי דרום הארץ אמרו, אנחנו תושבי הדרום "האחרים" מרגישים. האימה, החרדה, הרגשה של הפקרות מוחלטת. יותר מזה אני אחמיר ואומר, אפילו אם יבקרו אותי על כך, עבור תושבי דרום הארץ – מישהו עוד נלחם, שם למעלה יש כאלה עוד שאכפת להם – מתושבי הדרום – "האחרים" כמעט ולאף אחד לא אכפת. כאן, בתל אביב, אותה עיר שתושבי דרום הארץ טוענים שחיים בבועה ולא סובלים מכלום – ובמידה מסוימת הם באמת צודקים – כאן התפתחה לה בועה של עוד דרום – הדרום האחר, העזוב, המנוכר, האומלל.

אני לא יודעת מה יש במילה הזאת – "דרום" שגורם לכולם לחשוב שמותר להתעלל בהם. אם נפרק את המילה הזאת נוכל לחשוב על שני היבטים, או:

ד- דרך

ר- רשעים

ו- והרבה

מ- מעונים

או:

ד- דאגה

ר- רבה

ו- והצלחה

מ- מרובה

זה אולי נראה לכם שטותי, משחקי מילים לא משמעותיות שכאלה אבל בעולם שבו תושבי מדינת דרום תל אביב חיים, כל מה שנשאר לעשות, הוא להעלות ספקולציות ותיאוריות דמיוניות – שאולי יביאו להסבר הגיוני בלב, כי על ההיגיון של הראש כבר מזמן ויתרנו.

האזעקות בתל אביב חיזקו את המציאות המרה של תושבי מדינת דרום תל אביב. ההבנה שאין מקלטים לרדת אליהם, והמקלטים היחידים שנמצאים לעזרת תושבי השכונה, ממוקמים בלב גינת לוינסקי ולשם כבר פלשו המסתננים. כנראה שהמלחמה תתחיל עוד הרבה לפני המלחמה עצמה וכנראה למרבה הצער, תושבי השכונה האומללים ימצאו את עצמם מחוץ למקלט מוגן – כי אין אחד מהם שיסכן את עצמו בישיבה עם מסתננים אלימים ושיכורים שכבר השבוע – בזמן אחת האזעקות שהושמעה בתל אביב, החלו להשתולל ולצעוק בגיחוך רב, ולצעוק על האנשים האחוזים בפאניקה ברחובות ובנוסף לאחר שנגמרה האזעקה החלו לעשות קולות מדומים של אזעקה בכדי להפחיד את התושבים המבוגרים והאומללים שגם ככה מפוחדים עד עמקי נשמתם. פליטים? חחח לא נראה לי! הבדיחה עלינו – והם ממשיכים לצחוק כל הדרך על חשבוננו!

כבר עכשיו הועמדו שומרים מחוץ למקלטים בכדי לשמור על שלמותם של המקלטים בפני הוונדליזם המחריד של המסתננים.

ולמה אני שואלת את עצמי?

מעבר לכל - אתם אנשים שנכנסו למדינה לא שלכם – מדינה שעד כה קיבלה אתכם, למרות שאין לכם בכלל שום זכות להיות פה – אז למה לירוק לה בפרצוף – וזה מה שהם עושים תרתי משמע – יורקים על אדמת מדינת ישראל בכל נשימה שנייה. כמה כואב – כמה עצוב.

המדינה שוכחת כנראה שיש לה אויב חמור שהולך ומתחזק גם מבפנים ולא רק מבחוץ – המסתננים הסודאנים והאריתאים, המגיעים ממדינות מוסלמיות קיצוניות, עוינות ואלימות! רק לא מזמן ממשלת ישראל השמידה מחסן נשק עצום בסודן, נשק שרוב רובו הן אותן רקטות שנורות על מדינת ישראל! מפעל הנשק בעיר: "אל ירמוק" – שם הם מפגינים נגד מדינת ישראל – אותה מדינה שמכניסה אותם לתוך לב ליבה! הסכנה שנמצאת פה היא מסוכנת על אחת כמה וכמה, מכיוון שהאופציה שיש למסתננים להתעצם לארגון טרור מאסיבי כאן בלב מדינת ישראל הוא מטורף! ואפשרי במיידי! מדהים היה לראות איך ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו, ושר החוץ שלו מר אביגדור ליברמן ואפילו שר הביטחון שלנו – אהוד ברק, לא רצו להגיב על אותו פיצוץ, בדיוק כמו שהם לא רוצים להגיב לתוהו ובוהו שמתחולל פה בשכונות. כבר הוכח לא פעם שיתוף הפעולה בין סודן לאירן ועל הקיצונים המוסלמים שנמצאים באריתריאה הקוראים להשמדת מדינת ישראל שמענו וראינו לא פעם ולא פעמיים ואני תוהה על אותה ממשלה שטוענת שהיא מגנה על תושביה – אך בעצם מאפשרת את האופציה הנוראית והרחבה להישמד מבפנים! אין אחד שלא יודע על הקיצוניות של אותם מסתננים במדינות שלהם. הם גודלו וחונכו להיות אלימים – ואני עומדת מאחורי כל מילה שאני אומרת. אין להם שום כבוד לאישה, אונס שם הוא דבר שבשגרה. הם מוסלמים קיצוניים שחונכו לשנוא את היהודים ואת הציונות – ואני בטוחה שאם נקליט שיחה במצלמה נסתרת איתם, או אפילו נראיין אותם בריש גלי ונשאל מה הם חושבים על התקיפות שישראל חווה מצד מוסלמים בעזה, אני בטוחה במיליון אחוז איזה צד הם ייקחו – חמאס – ולא מדינת ישראל שדואגת לרווחתם יותר מאשר לאזרחיה שלה.

ואת האנשים האלה אנחנו מכניסים לחיקנו על חשבון הנשמות שלנו!

...הכל על חשבון השכונות שלנו

השבוע נסעתי לכמה ימים אל מחוץ לגבולותיה של מדינת דרום תל אביב, הרשיתי לעצמי לקחת פסק זמן מסוים בשביל להכניס קצת אוויר נקי לריאות. ההתנתקות הייתה מוזרה. זה היה מצחיק לראות איך המראות ממדינת דרום תל אביב רודפים אותי לכל מקום, אך לאחר יומיים של הסתגלות הצלחתי להחדיר קצת שקט לראש. כשחזרתי לביתי, חשבתי שהתנתקות מהמצב מחדירה בך כוחות מחודשים להילחם, אך בפעם הראשונה בחיי הבנתי את אותם אנשים שרואים בפעם הראשונה את הדברים ואת ההלם הטוטאלי שהם חוטפים. אני הרי כבר מודעת לכול, חייה את הסיטואציה שנים רבות, אך עדיין שום דבר לא הכין אותי למפגש המחודש אפילו לאחר נתק של כמה ימים בודדים. הבחילה שחטפתי שהייתה מלווה בסחרחורות אמיתית ולא הזויה כשהגעתי חזרה לשכונה הייתה מפחידה למדי. לראות שוב את המראות ששל המון  -המסתננים שנוהר לעברך, הצעקות, היריקות, הבומים, הסירחון. אולי איפשהו בתת מודע משהו קיווה לחזור ולראות מציאות מעט שונה – אך לא רק שהיא שונה – היא מכה בך בצורה קשה. ואם כך הדבר עבורי, מישהי שמכירה את המציאות הזאת מאז ומתמיד, מה זה מרגיש לאנשים שרואים את המראות בפעם הראשונה. נהגתי תמיד לזלזל בצורה שבה שאנשים מגיבים כשהם מגיעים לשכונה, כעסתי במידה מסוימת. איך אתם לא יודעים? זה תל אביב! מה אתה חיים במדינה אחרת?! אבל היום אני עונה לעצמי – כן מאי, הם חיים במדינה אחרת, וזו מציאות שהם לא רוצים להכיר, וגם אחרי שהכירו, רוב הסיכויים שהם יתעלמו ממנה לחלוטין כי למה להם לבזבז את הכוחות והאנרגיה שלהם על דבר שאם הם מסתכלים לצד השני הם פשוט לא רואים; דבר שהיום גורם לי להעריך פי מאה את אותם אנשים בודדים שכן אכפת להם, וכן מגיעים להילחם עבורנו, אנחנו, אנשי "הדרום האחרים".

בדרך לעוד שבוע של הישרדות...

מאי.

שבוע 12 – " על גג העולם ! "

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מנסה לראות דברים בפרספקטיבה שונה. זווית אחרת של חשיבה. אולי משהו שאני עושה הוא לא נכון, אולי דברים שאני אומרת עוברים בצורה לא נכונה. אומרים שבשביל לראות דברים בבהירות, צריך לנסות ולהוציא את עצמך מהסיטואציה, כדי להסתכל עליה מבחוץ. לנסות להיות אובייקטיבים, עד כמה שאפשר. בסיטואציות מסוימות הדבר הוא אולי נכון - בסיטואציה שאפשר לשבת לרגע בלי לכאוב, אבל לא כך הדבר. כשחיים סיטואציה שפוצעת עמוק כל פעם מחדש, כל כך עמוק שהפצעים כבר לא מגלידים, מבינים שהרגש כבר לא קיים. הוא נרמס ודוכא, הושפל ונדרס כל כך הרבה פעמים בתאונת פגע וברח -פגע וברח, עד שזה נראה, כאילו אין אף שוטר שמחפש אחרי האשמים יותר, כי הנסיעה במהירות כל כך מופרזת בכביש הזה - מותרת לחלוטין!

אני עולה לגג ביתי מדי פעם, גג גדול ורחב שמשקיף על הכול. על המגדלים היפים והגבוהים שניצבים מאזורי רוטשילד, עזריאלי, רמת גן ועוד...כל כך גבוהים...נראים כל כך קרובים אבל עם זאת, כל כך רחוקים. כל כך רחוקים במהות, בהגדרה, בחשיבה. אני מרגישה כמו אותה ילדה שהייתה עוברת ליד גינת לוינסקי עוד שהייתה בת 6, וכל כך רצתה להתנדנד על הנדנדה...הנדנדה שהייתה כל כך קרובה, אך עם זאת כל כך רחוקה (מכיוון שהייתה מלאה בנרקומנים ויצאניות, ומזרקים חשופים). גם היום מרחק של מבט אחד מהבניינים האלה לעבר השכונה שעומדת מתחתי, אותו עולם רע ואכזר שמחזיר אותי למציאות הקודרת של מדינת דרום ת"א. ואיך זה יכול להיות אני שואלת את עצמי? האם כך התכוון בורא עולם, שנראה גיהינום צמוד לגן עדן?! אני לא מאמינה. משהו התעוות שם בדרך, משהו יצא לא נכון. לא יכול להיות שאני עומדת באותו מקום, אך שינוי מבט בזוית של 30 מעלות כל פעם מכה בי עם מציאות אחרת ברמות שגורמות לי לפעמים לחשוב שאני הוזה. ממולי גינה, גינה עצובה שמסמלת את כל הרע שיכול להיות. במקום לראות ילדים משחקים, אני רואה מסתננים שיכורים ואלימים שזורקים אחד על השני בקבוקי בירה ריקים, ומוציאים את זעמם על העוברים והשווים הרועדים מפחד. מימיני אני רואה בית כנסת שמשמש כמשתנה ציבורית לכל מסתנן שעובר ושב. מחזה שובר לב ומוציא מן הדעת כאחד. משמאלי בגג ליד, אני רואה אישה שעולה עם כלבה הקטן בקביעות כל יום לגג הבניין כדי שיעשה את צרכיו מכיוון שאינה יכולה אפילו לחלום על לרדת איתו לגינת השכונה. מלמטה אני רואה עסקת סמים בין שני סוחרים רוסיים שיכורים כחלוט עם מסתנן סודני לא שיכור בכלל מבצעים עסקת סמים לאור יום באין מפריע ובאין פחד, עסקה שמלווה גם בכמה צחוקים כיפיים. בזווית אחרת אני רואה בניינים שבורים מלאי טינופת ואשפה, וגגות שנראים כמו אתרי מיני חירייה - שריחם משתלט בדרך על כל שאר החושים. כשחוש השמיעה עוד עדיין פועל, לוקחות אותי אוזניי לעבר עוד זווית נוספת שבה אני רואה על הכביש הראשי שני מסתננים מאיימים בצורה אלימה ביותר על נהג משאית, סוחר מקררים, על כך שייתן להם מה שהם רוצים במחיר שהם רוצים – סחיטה ואיומים שוב בלב יום. לאחר שהם תופשים אותו מהצוואר ומאיימים עליו מול עשרות אנשים שהתקבצו במקום, הם מחליטים שזה לא הזמן ומודיעים לו בצעקות ששמעתי עד לגג בניין, קבל עם ועדה, על כך שזה לא הסוף ושהם יודעים מי הוא 

והם ימצאו אותו בקרוב

סחיטה ואיומים שוב בלב יום

זה לא יגיע למהדורות החדשות הצבועות של אותם חסידי ההומניזם. לא ולא, אני חושבת לעצמי... לא זה ולא - 

עוד אלפי מקרים גרועים פי מיליון. אף אחד לא ידבר על האלימות הגועה כנגד תושבים יהודיים. למה? כי זה לא מוכר! זה לא מגניב! אין פה צבע שמופנית אליו גזענות...כולה יהודים תושבי שכונות – שיסתמו כבר תפה שלהם, באמת...

אותן יצאניות אומללות שנאנסו כמה וכמה פעמים על ידי מסתננים אריתראים וסודנים באכזריות שלא הייתה מביישת את היטלר, לא פתחו את תוכנית הבוקר של יואב לימור ודרור גלוברמן בערוץ 2 וגם לא את תוכנית החדשות של עודד בן עמי, אבל האריתראי שכביכול הותקף למרות שלא אומרים על מה ולמה - כן. לא שאני חס וחלילה מצדיקה אלימות נגד כל אדם, אבל הצביעות אני שואלת את עצמי, למה? כנראה שזונות שנאנסו – זה לא סקסי מספיק...גם לא בחורות ובחורים שהותקפו כשרק העזו לעבור כאן בשכונה, וגם לא עשרות זקנות שנשדדו והוכו ע"י מסתננים.לא. מספיק כבר – את מי זה צריך לעניין?!

כדי להרגיע את הלב שפועם במהירות וחוזקה כשאני עדיין עומדת באותו מקום על גג ביתי קפואה מההלם האנושי, התרבותי, הסוציאליסטי שתוקף אותי כל פעם מחדש שאני מזיזה את מבטי, יש רק דבר אחד שאני יכולה לעשות בשלב הזה וזה להרים את המבט למעלה. אל עבר השמיים הכחולים, הרגועים, השלווים שמביטים עלינו ונראים לי לפעמים עצובים. רק מבט לשם יכול להסיר לרגע את המועקה, את החרדה. יש שם מי שצופה בנו. חייב להיות. הלב מתחיל להאט את הקצב ואני מחליטה לא לשנות עוד זווית במבט, אבל אולי במחשבה. אי אפשר שלא לתהות לקראת הבחירות הקרבות האם יהיה מישהו שירים את הכפפה וייקח על עצמו את האחריות להציל אותנו. חוץ מבודדים שעשו זאת בקדנציה הקודמת, וכנראה יהיו היחידים שימשיכו לעשות זאת גם בקדנציה הבאה. כנראה שלאף אחד לא אכפת מהחצר האחורית של מדינת דרום תל אביב. וכולי תקווה שאותם אנשים יתחזקו ולא ישברו וכמו שהם מחזקים אותנו וחיזקו אותנו לאורך כל הדרך - זה הזמן שלנו לעשות את אותו הדבר. כל השאר כנראה נטשו אותנו לגורלנו. להילחם על חיינו.

אין לאן להסתכל מלבד לשמים...

בדרך לעוד שבוע של הישרדות...

מאי.

שבוע 11 – "צינור לילה" אכזרי...

רציתי לדבר על כמה דברים שקרו לאחרונה אך אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר מאז שראיתי את התוכנית "צינור לילה" - ביום חמישי האחרון; אותה תוכנית שלא פעם ולא פעמיים תקפה את תושבי שכונות דרום תל אביב על "גזענותם" כלפי המסתננים חסרי הישע – השבוע פתחה את תוכניתה בכתבה מזעזעת שהשאירה אותי עם כמה לילות רצופים ללא שינה  - ולא בגלל שלא ידעתי את הדברים, אלא בגלל שלמרות שרק חלק מהמציאות הברוטאלית ששודרה בערוץ - 10 (אומנם ב-12 וחצי בלילה, אך עדיין שודרה),הופיע על מסכיהם, ונשמע לאוזניהם של עם ישראל, ממשיך העולם וכמנהגו נוהג...

"את רואה דבר מצמרר" - אומרת אחת הניצולות, "הוא בא, תופש אותה מהשיער, גורר אותה מול כל העולם ומכניס אותה ואונס אותה! זה דבר שלא ראית, את צריכה לראות את זה כדי להאמין!" אלו רק חלק מהדברים המחרידים שסיפרה רלי – לכתבת צינור לילה. אותה כתבת שהודתה במהלך שיחתה עם מנחה התוכנית גיא לרר, עד כמה עגום המצב ברחובות דרום תל אביב, ואיך כל הסיטואציה הזאת קורית מתחת לאפה של המשטרה. מעניין היה לשמוע את אותה בחורה שפעם ראשונה אני חושבת בתוכנית צינור לילה, שילבה את המילה מסתננים ליד פליטים. מעניין. כנראה שרק כשהמצב באמת עגום, רק אז יורדים מהעץ הגבוה, כדי להודות חלקית לפחות, באמת.

"אני לבד! אני לא יכולה להתמודד מול הממשלה לבד" אמרה אותה בחורה אומללה בדמעות.

חבורה של אריתראים וסודנים אונסים אותנו, היא מספרת, בעוד כתבת צינור לילה מודה בעובדה שהן אינן יכולות אפילו להתלונן כי אותם מסתננים ינקמו בהן אם יעזו לעשות זאת.

"...ומכניס אותה - והוא אונס אותה"

הכתבה עצמה לוותה בכותרת: "קבוצות מסתננים משליטות טרור בדרום תל אביב" – ואני אומרת - לא הן לא משליטות טרור – הן כבר שולטות, וטרור זה רק אחד מהעזרים שיש לרשותם.

מצחיק היה לשמוע את הפתרון הגאוני של אותם פעילי זכויות אדם: לחלק לאותן אומללות גז פלפל להגנה עצמית...שלכל אדם בר דעת ברור שהגז הזה יופנה במהירות רבה לעיניהן של אותם נאנסות אומללות. האם זה הפתרון לבעיית הפשע המחריד שכפו עלינו ברחובותינו?! באמת??? פלסטר עלוב שלא יחזיק מעמד יותר מדקה ועלול להיות זה שישמש דווקא לסתום את פיותינו?!

!!!הכותרת שמדינת ישראל מתעלמת ממנה

אחרי ההפגנה שהתקיימה ביום ראשון האחרון – מצעד האבל על שכונות דרום תל אביב, והאזכור המאוד מועט שלו בתקשורת הנפלאה שיש לנו, הבנתי סופית שהכאב שלנו לא מעניין אף אחד. אנחנו כרגע במצב – של כל אדם לעצמו! ואם לא נעשה הכול בשביל לשמור על החיים שלנו ועל הבית שלנו, ניזרק לרחוב- כי  בעצם את מי אנחנו באמת מעניינים?! אותה תהלוכה כואבת ועגומה, שלוותה בסחיבת ארון על מר גורלן של שכונות דרום תל אביב, לא הכאיב ואפילו במעט לאותם אנשים שישבו באותו זמן בבית קפה 5 דקות מאיתנו. אנחנו הולכים לבד. לוחמים את מלחמתנו, נאבקים על גורלנו. מאוד דומה ל - "וילה באמצע הג'ונגל" - אותו משפט מפורסם " " שהתקיימה IDF”של שר הביטחון אהוד ברק, שלא מזמן אמר שוב את המשפט בוועידת ה –

בניו יורק, כשהשווה את ישראל לווילה שמוקפת בחיות טורפות שנמצאות בג'ונגל. כשהוא אמר את זה לא יכולתי שלא לגחך, גיחוך של כאב ועצבות יחד. גם אנחנו היינו פעם וילה, וילה שלנו, שאהבנו וטיפחנו למרות כל הקשיים, לא משנה מה יגידו אחרים, ווילה שפוטה שבעינינו הייתה מאוד מפוארת, הכול בשבילנו חיינו, מבצרינו; אבל להגיד שאנחנו מוקפים בג'ונגל זו תהיה מחמאה רבת אמצעים, כי הלוואי וכך היה הדבר. אנחנו מוקפים בגיהינום עלי אדמות – אש רותחת ששורפת וגורמת לכווית קשות שאין לה מזור. אש כל כך גדולה ושורפת שאפילו ראשי מדינתו מפחדים לכבות אותה ולא מתעסקים איתה ואנחנו מוקפים - ממשיכים למלא את דליי -המים הקטנים שלנו ולשפוך, בתקווה שאולי נצליח להשיג עוד יום של אוויר מבין זיהום האוויר החודר לנשמותינו.

יוצא לי הרבה לדבר עם אנשים על מצב השכונות, ואחד הדברים שאנשים כל הזמן אומרים לי  זה שכדאי לי לעבור דירה, לברוח, כי אותו מצב עגום שאנו חיים יישאר רק בדרום תל אביב. דבר כל כך הזוי שאני לא מבינה איך הם יכולים אפילו לחשוב אותו. האם איזושהי בעיה נשארה אי פעם במקום אחד ולא זלגה החוצה?! האם מי ביוב  - כשלא מנוקזים כראוי לא פורצים בסוף לרחובות. אותם אנשים שוכחים את ערד, אשקלון, אילת, עכו, נתיבות, ראשל"צ ועוד ועוד שכונות שנכבשו ומפחדות לחיות את חייהן אחרי 17:00 אחה"צ...הם לא מבינים שזה בסוף יגיע גם לבית קפה שלהם בפינת רוטשילד ושינקין, כי זה טבע המחלה - להתפשט. כשמחבל מתאבד מגיע כדי להניח מטען הוא מגיע למקום מרכזי אך תמיד עומד קצת בצד – ההדף לעומת זאת מגיע לכל עבר.

אני אסיים במשהו קטן שחיזק אותי...לא יודעת להסביר למה. אולי זה הגיל, אולי הכנות, אולי המילים הפשוטות – לא כאלה שמנסות לבלבל...

השבוע לאחר ההפגנה, באותו ערב, קיבלתי הודעת פייסבוק מילד שלפי התמונה אני משערת שהוא בגיל 13-14 בערך, שכתב לי כך:

"את היום היית בהפגנה"?

כן.

"כל הכבוד לך! פשוט שמעתי את הדברים שאמרת בהפגנה ופשוט לא יכולתי שלא לחזק את דבריך... כל הכבוד לך"!

אני לא יודעת מה בדיוק גרם לי להתרגש מאותם מילים פשוטות, שלא הרגישו פשוטות בכלל. אני באמת מקבלת המון תמיכה וחיזוק מאנשים סביב, תמיכה שבאמת עוזרת לי להחזיק מעמד בלב סדום ועמורה, אך אותן מילים של אותו ילד גרמו לי לקבל כוחות ואנרגיה לעוד כמה זמן... כוחות שלא חשבתי שנשארו בי. אך ההבנה שאוכל אולי לשנות במעט חיים של ילד שחי כאן במדינת דרום תל אביב, ועבר משהו כנראה אם היה לו מספיק אכפת כדי להגיע להפגנה בגילו, עוררה בי שוב את ההבנה שצדק חייב להיעשות, ואם לא עכשיו אז מתי?

בדרך לעוד שבוע של הישרדות...

מאי.

לינק לכתבה על האונס שעוברות נשים בגינת לונסקי ע"י מסתננים:

http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=934677

שבוע עשירי – "חוסר ודאות מוחלט..."

אם פעם ההרגשה של תושבי מדינת דרום תל אביב הייתה מלווה בחוסר ודאות חלקי לקראת הבאות הרי שעכשיו המצב הוא קיצוני בהרבה יותר. כיום מהלכים תושבי השכונה כמו זומבים בביתם שלהם – לא יודעים מה הדבר הבא שעומד לנחות עליהם ולמה עוד אפשר לצפות, הרי הגרוע מכל כבר קורה...כל ההפגנות והמחאות שהתקיימו עד היום ביוזמת תושבי מדינת דרום תל אביב, היו תמיד ברוח אנרגטית של לחימה למען צדק, למען ביטחון, למען חיים טובים יותר – אך לא עוד. עצוב וקשה לומר שחלה תפנית משמעותית ב-15 באוקטובר. למרות ששום דבר לא הוחלט והחלטה אמורה להתבצע ב-31 לאוקטובר, משהו פנימי כבה. הכאב התחדד, עמוק יותר, חד יותר. הרבה חשבון נפש עשיתי עם עצמי לאחרונה, קיבלתי הרבה תגובות מאנשים שחושבים כנראה שהלחימה פה קלה, והיד שלהם מאוד קלה על המקלדת, אבל בשטח הם משאירים – לנו – תושבי סדום תל אביב, להילחם בשטח לבד. הם דורשים מאיתנו לצאת לרחובות, להילחם, להיות אלימים כאילו לתושבים פה אין חיים, אין משפחות, אין עבודה – אין מה להפסיד. אז אולי באמת זו הדרך לפעול, אך אם ניעצר ונשב מאחורי סורג ובריח אני לא יודעת עד כמה נועיל לשאר התושבים המבוגרים שגם ככה תולים את כל תקוותיהם בנו. שלא נדבר על כך שיש את אלו שרק מחכים להציג אותנו כאלימים וברברים – ולא כקורבנות שאנחנו באמת.

השבוע התבשרתי על עוד בחורה ישראלית שהותקפה במדינת דרום תל אביב, כאשר, בעודה משוחחת בטלפון חבט בה סודני וניסה למשוך ממנה את תיקה ואת מכשיר הטלפון שאחזה בידה. בתושייה רבה היא הדפה אותו עם המרפק, הצליחה להזעיק את המשטרה שלצערנו לא הצליחה לאתר אותו. היא הגיעה למקום עבודתה מבוהלת רועדת וחיוורת, אבל בזכות תושייתה לפחות - חיה.

את המקרה הזה ועוד מקרים רבים שכמותו שמתרחשים פה מידי שעה, לא שמעתם לא ברדיו, וגם לא באף ערוץ תקשורת אחר – ובטח גם לא תשמעו – וזו מהות אותו כאב חד. העובדה שנכבשנו ובזמן שאני יושבת וכותבת לכם רועדת השכונה מקולות המועדונים, כל זה אל מול תחנת משטרה וניידות שעוברות ומתעלמות – זו הסיבה שהכוח האישי שלי עכשיו מופנה לתפילה. נלחמתי, צעקתי, זעקתי, והשתמשתי בכל כלי שעומד בידי – כולל לסכן את החיים שלי אל מול מפלצות אדם – וזה לא עזר. אולי שינה במעט את המודעות אך לא יותר מזה. מה שנשאר עכשיו הוא להתפלל ולקוות שמתוך הכאב וכנות התפילה – תבוא הישועה – וזה למה נוצרה צעדת האבל שאמורה להתקיים מחר. האבל העמוק על השכונות המסכנות והאומללות שלנו כאן במדינת דרום תל אביב – שהופקרו לשרוד את חייהן בצורה הנוראית והמחרידה ביותר. המדינה שמתעללת בנו למעלה מ – 5 שנים, מפנה לנו את גבה מידי יום ובזמן הזה יוצרת את הבחירות הבאות וחושבת איך להתאחד בכל מיני שותפויות שיעשו אותה יותר חזקה בכדי להמשיך ולהשתיק אותנו עם סבלנו  - ממשיכה באין מפריע – ולכן בצעדה מחר אנחנו רק מבקשים מהמדינה שעוצמת את עיניה לרווחה בשנים האחרונות, להכיר בסבל הקיים והעמוק של תושבי מדינת דרום תל אביב – שמבכים את העינויים שעוברת סדום תל אביב - ומקווה ומתפללת להינצל מניתוק מכונת ההחייאה אליה היא מחוברת בקושי בשנים האחרונות.

מצחיק או עצוב?...שימו לב לכיתוב על הקיר מצד ימין

כשדברים הזויים כל כך קורים במדינה שלנו – כמו מעצר של אימפריית סחר בסמים של 40 סודאנים, כמו מסמך שמסתובב בחברת ביטוח מובילה – שאחד מסעיפיו אומר שעובד שיסתובב אחרי 17:00 בצהריים באזור התחנה המרכזית לא מכוסה בפוליסה מבחינה בריאותית, כמו אנשים שמפחדים לאשפז את עצמם בבית חולים מוביל בתל אביב מהפחד להידבק במחלה סופנית רק מהאוויר ובכך מעדיפים לא להתאשפז, אם עיתונאי בכיר לשעבר שהיום רץ לראשות הממשלה – אמר לא מזמן בריש גלי - שמי שאומר שהוא לא רוצה לקבל מסתננים לשכונתו אינו יהודי – ובשיא הצביעות מגיע לאחר כמה שבועות לאחר מכן מגיע לוועד - השכונות בשביל לשמוע על מצבם (הכול כמובן למען האינטרס הפוליטי שלו), אם מסתננים הפעילו רשת ענק לזיוף כסף ישראלי והפצתו וגם הצליחו בכך במשך זמן רב, אם המדינה עצמה מכניסה מסתננים לא חוקיים לתוכה שמגיעים ממדינה מסוכנת ועוינת שמייצרת מחסני ענק של נשק ותחמושת כנגד ארץ ישראל, ואם ישנם אנשים שיפקירו את תושבי מדינת ישראל למען אדם מסוכן ואלים – מה עוד נשאר - ריבונו של עולם??? מה??? האם אנחנו לא אמורים לקחת את החוק לידיים בשלב הזה – כמו שכל אותם תגובות של אנשים שכותבים לי – בכזאת נוחות אי שם מהמחשב הפרטי שלהם הרחק הרחק מהמהומה.

קראתי השבוע את הבלוג השבועי של העיתונאי אראל סגל -  ולמרות שאני כבר ידעתי את כל זה, היה מאוד חזק בשבילי לקרוא את זה מנקודת מבטו של אדם מבחוץ שהגיע לראות את הזוועות. ואני לא מדברת על אותם סיורים ליליים של בוקי נאה, שנותן 50 ש"ח לזונה כדי לדבר מול כמה אנשים שחיים בבועה ולא עברו פה בטח מימיהם, אני מדברת על סיור אמיתי של האמת – של המציאות הכואבת. אז אני אסיים בקטע מהבלוג שכתב אראל סגל על ביקורו במדינת התחנה המרכזית. ואקווה שכל אותם אנשים שקוראים את הבלוג שלי, ובכלל לכל מי שעוד אכפת ממשהו במדינה הזאת שיגיע מחר ב -18:00  בערב, לצעדת האבל על שכונות דרום תל אביב.

"ברחובות הביוב עולה על גדותיו, הג'ורה גולשת והאוויר הסמיך מלחות מתמלא בריח חרא. הסיבה פרוזאית. עומס על תשתיות. 30 - 40 איש בדירה, 40,000 איש במתחם והאינסטלציה קורסת. תאוות בצע ישראלית בשילוב חלמאות ואימפוטנטיות של הממסד. דירות מושכרות על פי ראש, בין 8000 שח ל15000 שח. הנדל"ן פורח ואחרי המבול. מתחם הנרקומנים והזונות של רחוב פין התחלפו מוכי הגורל. דירות מלאות עד אפס מקום במהגרי עבודה אפריקאים. ישנים על קרטונים, בשיטת המיטה החמה. מאות עסקים לא חוקים, בסטות, בארים מאולתרים, בתי זונות. בלי רישיון עסק, בלי בטיחות וגהות, בלי מס הכנסה. אוטונומיה אפריקאית בתל אביב בעידוד ארגונים לזכויות אדם וממסד חסר אונים. האבסורד חוגג. באותו רחוב יתנו פקחי העירייה דו"ח לבעל עסק ישראלי על העמדת סחורה על המדרכה כשבמדרכה ממול שלושה בארים לא חוקיים. לעיריית תל אביב יש תירוץ, "חייבים לספק להם פרנסה" ומה על החוק? כלב. חולדאי וחבריו מתנאים בפרויקט הספרייה, בבית הספר ביאליק רוגוזין שמנקז תרומות אדירות בזמן שהתושבים המקוריים של הדרום, אנשים קשי יום, דפוקים מני ומני, מזרחיים, אוכלים את הדרעק בכפית"

הבלוג המלא של אראל סגל: http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb56f4&id=2635&fb_action_ids=10151211303938118&fb_action_types=og.recommends&fb_source=aggregation&fb_aggregation_id=288381481237582

בדרך לעוד שבוע של הישרדות...

מאי.